ת"א 30620-07-16 בייסרון ואח' נ' איגוד הטריאתלון הישראלי ואח'

לפני בקשת הנתבעים שכנגד ( להלן: "המבקשים" ) לדחיית התביעה שכנגד על הסף מכוח תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולהורות על דחיית התובענה כנגד המבקשים על הסף. לטענתם, מדובר בפרסומים מותרים על פי חוק, בכתבי טענות שהוגשו לבית משפט זה. לפי המבקשים מדובר בפרסום מותר לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 שאינם יכולים לשמש כעילה לתביעת לשון הרע, בהתאם לסעיף 13(5) לחוק זה.

לטענת המבקשים סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ח-1965 קובע שלא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, פרסום שנעשה תוך כדי דיון. המבקשים מפנים לפרשנות שניתנה בפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 1104/07 חייר נ' גיל לסעיף זה, פרשנות לפיה יש חסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע לפרסומים המפורטים בו. לטענתם, הפרסום נשוא התביעה שבכותרת נופל לגדר סעיף 13(5) ולכן אין כל טעם כהגדרתם בבירור התביעה לגופא.

התובע שכנגד ( להלן: "המשיב" ) עותר לדחיית הבקשה שכן לשיטתו מדובר בטענת הגנה ולא בעילה לדחייה על הסף. לטענתו, הנטען בכתב התביעה מהווה לשון הרע ואינו שייך כלל למחלוקת נשוא התביעה ואינו מעלה ואינו מוריד מהתביעה שהוגשה ע"י המבקשים במסגרת תביעתם.

לטענת המשיב, טענותיו לעניין התביעה שכנגד ראויות להתברר במסגרת הראיות כהגדרתו, שכן אם יתברר שלא היו דברים מעולם ומדובר בשקר וכזב , על המבקשים לפצות את המשיב.

לטענת המשיב, לא מדובר בהגנה מוחלטת והיא כוללת רק התבטאויות שיש להן זיקה ממשית כהגדרת המשיב לתפקיד ולהליך השיפוטי. לשיטת המשיב , אמירות שנאמרות מתוך רשעות, כוונה זרה , זדון ואמרות מתוך כוונה לפגוע באדם והינן חסרות כל רלוונטיות להתדיינות המשפטית, אינן מוגנות ואינן חסינות, לפי המשיב.

המבקשים בתשובתם טוענים שאין ספק שכתב התביעה הוא חלק בלתי נפרד מהדיון והוא מהווה את הפתיחה של ההליך , ובלעדיו ,כלל לא היה מתקיים דיון כהגדרתם. בנוסף נטען כי מטרת הפירוט בכתב התביעה נועדה להציג תמונה ברורה ואת הנסיבות שהביאו את המשיב לגרום למבקשת 1 את הנזקים כפי שפורטו בהרחבה בכתב התביעה ואלמלא פרטו את האירועים שקדמו לכך, המחלוקת לא הייתה ברורה.

דיון:

סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"א-1965 קובע שורה של פרסומים מותרים ובניהם:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

 (5)פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור..."

...

ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עודד גיל ( פורסם ביום 19.8.2009 ) קבע בית המשפט העליון, ברוב דעות כי החיסיון שניתן לפרסום לשון הרע , תוך כדי דיון שיפוטי, לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע הוא מוחלט.

"...מכל מקום, הדין המצוי – סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע – אינו כולל הגבלה תכנית כלשהי, ולא זו בלבד אלא שכאמור הגבלה שהייתה בחוק בעבר הוסרה ממנו מפורשות. ברי לחלוטין כי המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של חוק איסור לשון הרע לאולם המשפט (במובן הרחב), וזאת ככל הנראה מתוך השקפה שסדקים במחסום עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם. אין בית המשפט יכול ואין זה ראוי שיצוק אל החוק תוכן רצוי, לדעתו, העומד בניגוד ברור לכוונה המפורשת של המחוקק. במקרה זה, כאמור, הבהיר עצמו היטב המחוקק הן בדרך החיוב הן בדרך השלילה – וכל ניסיון להתנער מכוונת המחוקק אינו ראוי. חזרה, ולו יותר מפעם אחת, על פרשנות שאין לה דבר וחצי דבר עם לשון החוק ועם התכלית שיחד לו המחוקק – אין בה כדי להכשיר פרשנות אסורה. ודאי כך מקום שבו מדובר בחריג לחופש הביטוי; גם חריג ברור ומכוון עשוי להיפסל בשל אי-חוקתיות ובודאי שאין להוסיף חריג שהמחוקק עצמו לא הציע. קל וחומר כך במקום שבו, כבענייננו, יש הגיון ויש תועלת לבחירת המחוקק הן בשל העיקרון בדבר חופש הביטוי הן בשל הצורך לקיים את האינטרס בדבר קיום הדיון המשפטי באופן חופשי. משזו כוונתו הברורה של החוק אין לקבוע חריג או סייג להגנה המוחלטת שבסעיף 13(5)..."