ת"א 30383-04-14 קרט ואח' נ' בריזמן ואח'

1.החלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף בשל קיומו של מעשה בי-דין.

2.בתמצית הדברים, ברקע לתביעה דנן טענות התובעים שערבו לחובות בריזמן בוריס ז"ל לנזקיהם, שאותם פירטו בסעיף 12 לתביעתם (כנזקים ישירים – הגשת תביעה מצד הבנק, קבלת פסק דין וניהול הליכי הוצאה לפועל כלפיהם; וכנזקים עקיפים – עגמת נפש, לשון הרע ועוד). יוטעם, שכבר בשלב זה ברור על פני הדברים, שברקע נושא שנדון על ידי בתי המשפט ודי אם יצוין אותו פסק דין הנזכר בנזקיהם הישירים של התובעים, לטענתם.

3.אכן, תקף בנסיבות העניין מעשה בי-דין.

א. ביום 15.7.2013 במסגרת תא"ק 700412/09 דחה בית משפט השלום בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המשיבים דנן (שהיו הנתבעים דהתם), וביום 10.12.2013 דחה בית המשפט המחוזי במסגרת ע"א 15403-11-13 את ערעורם.

ג. באשר ניתנה ההחלטה הנ"ל על ידי כבוד הרשם, הוגש עליה ערעור במסגרת בית המשפט המחוזי. גם ערעור זה נדחה – ע"ר 56330-12-13.

ד.המשיבים לא ויתרו, וגם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה ביום 30.3.2014 [רע"א 1192/14]. בכך הפכה פסיקת בית משפט השלום בירושלים לחובת המשיבים דנן, לסופית.

4.הליך זה נועד לחתור תחת פסיקתו הסופית של בית המשפט, ולמעשה, מספר בתי משפט, ואין לו כל מקום:–

הליכי השיפוט נועדו לפתור 'סכסוכים' בין אדם לרעהו ובין אדם לרשות. יכולתה של הרשות השופטת למלא משימה זו ביעילות – שהיא כמובן עניין ציבורי ממדרגה ראשונה – מותנית בין היתר בהקפדה על שמירת עקרון סופיות ההליכים. [בג"צ 188/96 צ'ירינסקי נ' ביהמ"ש השלום בחדרה, פ"ד נב(3) 721].

5.סוף דבר, נדחית בזה תביעת המשיבים.

6.הוצאות הדיון בסך 5,000 ₪ - על המשיבים.