ת"א 30355-11-16 סנדרוב ואח' נ' גרוסמן ואח'

1.לפניי בקשה לסעד זמני.

רקע

2.בעלי הדין הם שכנים, אשר בתיהם גובלים האחד בשני ביישוב קציר – חריש.

3.תחילתו של ההליך בתביעה שהוגשה על ידי המשיבים, בני הזוג סנדרוב (להלן – "סנדרוב"), ובה ביקשו לחייב את המבקשים, בני הזוג גרוסמן (להלן – "גרוסמן"), בסעד כספי בסך 124,000 ₪ וכן לתת נגדם צוי עשה ומניעה קבועים.

בכתב התביעה נטען, שגרוסמן התקינו בביתם מצלמה באמצעותה הם עוקבים ו/או מציצים לתוך ביתם של סנדרוב, ובכך הם בולשים אחריהם ופוגעים בפרטיותם. סנדרוב ביקשו לחייב את גרוסמן בפיצוי כספי בגין הפגיעה בפרטיות, וכן להורות להם להסיר את המצלמה ולאסור עליהם לחזור ולהתקינה מחדש.

4.בכתב ההגנה נטען, שהתביעה הוגשה כצעד טקטי, לאחר שגרוסמן פנו לסנדרוב וביקשו מהם להפסיק לייצר מטרדים הנובעים מהפעלת עסק מסוג צהרון בבית סנדרוב. נטען, כי מטרתה של התביעה היא להלך אימים על גרוסמן, בניסיון למנוע מהם הגשת התביעה הנוגעת להפעלת הצהרון.

5.גרוסמן הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה ביקשו סעד מסוג צו עשה. בתביעה שכנגד נטען, כי סנדרוב מנהלים בביתם, לרבות בחצר הבית, עסק מסוג צהרון, אותו פוקדים בין 20 ל- 30 ילדים, החל מהשעה 13:00 ועד השעה 16:30. נטען, כי הפעלת הצהרון יוצרת מטרדי רעש, אשר פוגעים באיכות חייהם של גרוסמן, לרבות בשעות המיועדות למנוחה, והמונעות מהם מנוחה, או לחילופין עבודה שקטה בתוך הבית. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה בבדיקת רעשים, וממנה עולה, כך נטען, שהרעש המיוצר כתוצאה מהפעלת הצהרון חורג מהוראות הדין, ופוגע בצורה ממשית בגרוסמן. כמו כן נטען, כי רכבים המגיעים לצהרון, לרבות רכבי הורים ורכבי ספקים למיניהם, חוסמים את הכניסה לבית גרוסמן. במסגרת התביעה שכנגד ביקשו גרוסמן לקבל צו המורה לסנדרוב להפסיק מלבצע כל פעילות החורגת משימוש רגיל וסביר לצורך מגורים בנכס שבבעלותם, לרבות הפסקת שימוש בנכס כעסק של צהרון.

6.בד בבד עם הגשת התביעה שכנגד, ביקשו גרוסמן לקבל סעד זמני המחייב את סנדרוב לוודא שאין מטרדים, ובפרט מטרדי רעש מהצהרון אותו הם מנהלים, ובין היתר לוודא, כי ילדי הצהרון שוהים בתוך מבנה הבית כשחלונות הנכס הפונים לבית גרוסמן סגורים, וזאת לכל הפחות בין השעות 13:00 עד ל- 16:00. כמו כן, ביקשו גרוסמן לחייב את סנדרוב למנוע חסימה של הכניסה לביתם על ידי רכבים המגיעים לצהרון.

יש לציין, כי בפתח הישיבה שהתקיימה ביום 9.1.17 הבהירה באת כוח גרוסמן, כי הסעד הזמני המבוקש הוא מצומצם מהסעד העיקרי, וכי מבוקשם של גרוסמן הוא שבין השעות 13:00 עד 16:00 ישהו הילדים בתוך המבנה, כאשר רצונן של גרוסמן הוא שעד בירור התביעה הם "מבקשים מינימום של תנאי מחייה בבית".

7.סנדרוב הגישו תגובה, במסגרתה ביקשו לדחות את הבקשה. לשיטתם, מדובר בבקשת סרק שהועלתה בשיהוי ניכר, ורק לאחר ובעקבות התביעה שסנדרוב הגישו בעצמם כנגד גרוסמן. נטען, שמהצהרון אין שום מטרדים, לרבות מטרדי רעש, וכי ילדי הצהרון שוהים בתוך המבנה. עוד נטען, שבצהרון יש מספר ילדים בודדים, ולא המספר שנטען בכתבי הטענות מטעם גרוסמן. סנדרוב טענו שהבקשה נערכה באופן כושל לחלוטין, מכיוון שמבוקש בה צו עשה ולא צו מניעה. כמו כן, נטען שהחוק למניעת מפגעים עליו מסתמכים גרוסמן בתביעתם אינו מאפשר הוצאת צווי מניעה כדוגמת הצו המבוקש.