ת"א 30344-05-13 י' נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

פסק הדין ניתן בסמוך לדיון ההוכחות שהתנהל היום ולסיכומים בעל פה שנשמעו לאחריו.

1.לפניי תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים מיום 28.04.2011 בה נפגע התובע (להלן: "התאונה").

2. התובע יליד 29.06.1976, פונה לאחר התאונה לבית-החולים "אסף-הרופא" שם טופל ושוחרר לביתו.

הנכות הרפואית

3.התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. כמו כן, המל"ל קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין טנטון, זאת לפי סעיף 72(4)(3)2 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות נפגע עבודה").

עוד קבע המל"ל כי עקב התאונה, סבל התובע מהנכויות הזמניות הבאות:

100% מיום 29.04.11 – 31.05.11

100% מיום 16.06.11 – 09.07.11.

40% מיום 10.07.11 – 31.10.11

30% מיום 01.11.11 – 31.01.12

4.ככלל, נכות שנקבעת על ידי המל"ל היא הנכות המחייבת בתביעות המוגשות על פי חוק הפיצויים, זאת מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

5. בענייננו, בית-המשפט אכן שוכנע שיש להתיר הבאת ראיות לסתור, זאת מאחר שמדו"ח הועדה הרפואית, עולה כי לא היה בידי הוועדה כל מידע לגבי תאונה קודמת שעבר התובע, בשנת 2002, שלאחריה החל לסבול מטנטון ומליקוי בשמיעה (ראה החלטת כבוד השופטת יעקובוביץ, החלטה מיום 22.12.13).