ת"א 30314-07-14 רוזנברג נ' אלוש ואח'

לפני שתי בקשות שהגישו המבקשות (להלן: "הנתבעות"): האחת, למסור מסמכים המהווים אסמכתאות לאמור בכתב התביעה; והשנייה, לחייב התובע בהפקדת ערובה.

התביעה הנדונה היא תביעה כספית, נזיקית ולשון הרע על סך 5,942,000 ₪, שהגיש התובע נגד הנתבעות ושניים אחרים, אשר לא הצטרפו לבקשות אלה, במסגרתה נטען לנזקים כספיים, שגרמו כל הנתבעים למשיב, שהיה שותף עם חלק מהנתבעים בעסק למכירת "יחידות נופש", בשל תרמית שעשו כנגדו הנתבעים, כאשר באמצעות עסק שפתחו, שידלו לקוחותיו להגיש כנגדו תביעות חסרות סיכוי. פעולות אלה גרמו לו לטענתו לאובדן עסקיו, שמו הטוב ומקצועו ואף הביאו אותו למצב נפשי קשה ולבקשה לפשיטת רגל.

שתי הבקשות נשמעו בדיון מיום 15.4.15 ובו נחקרה המבקשת 1 (להלן: "הנתבעת") על תצהירה.

בקשה לחיוב בהמצאת מסמכים

1. הנתבעות טענו כי על פי תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") חייב היה התובע לצרף אסמכתאות לנזקים הנטענים על ידו ומוזכרים בכתב הטענות וזאת עוד טרם הוגש כתב הגנה ושלא על פי בקשה לגילוי מסמכים על פי תקנה 112. לתמיכה בטענתם הביאו הנתבעות את בש"א (ראשל"צ) 5208/08 אגודת הכורמים נ' Shiran, את ע"א 9491/04 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ (23.8.06) ועוד.

2. התובע סירב לבקשה וטען כי זכותו לטעון את טענותיו בכתב התביעה ללא אסמכתאות, כאשר כל המסמכים יגולו בגילוי מסמכים ובמידת הצורך יצורפו בשלב הבאת הראיות.

3. אכן צודק התובע בטענתו כי אינו חייב לצרף אסמכתאות לכתב התביעה.

4. תקנה 75 תוקנה בשנת 2013 ונוסחה החדש קובע: "בעל דין יצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו." נוסחה הקודם של תקנה זו, שהיא משנת 2006 (ק"ת 6490, בעמ' 834) קבע: "בעל דין ירשום בכתב טענותיו, או ברשימה המצורפת אליו, מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ויצרפם לכתב הטענות."

5. בדברי ההסבר לתקנות שתיקנו את תקנה 75 בשנת 2013 נכתב כך:

   "תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 בנוסחה דהיום קובעת כי "בעל דין ירשום בכתב טענותיו, או ברשימה המצורפת אליו, מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ויצרפם לכתב הטענות". לאור העובדה שעלו שאלות בנוגע לפרשנות התקנה, ויש המפרשים את התקנה כך שיש לצרף לכתב הטענות את כל המסמכים הנוגעים לעניין הנדון, מוצע לתקנה כך שיובהר שיש לצרף רק את המסמכים המוזכרים בכתב הטענות.

   אף בית המשפט העליון (ראה: רע"א 8278/08 מדינת ישראל- משטרת ישראל נ' לסרי, פסקה 3, פורסם בנבו) נדרש לסוגיה בעניין גבולות תקנה 75 וכך קובע לאמור:

   " מכל מקום, ברור שאין חפיפה בין החובה שבתקנה 75 לצרף כל מסמך עליו מסתמך בעל דין בכתב הטענות לבין הליכי הגילוי והעיון שבתקנות 118-112 לתקנות סד"א. אף אם נפרש את החובה לצרף מסמכים שבתקנה 75 בצורה מרחיבה, הרי אין בעל הדין שהגיש את כתב הטענות חייב כיום לצרף לכתב הטענות מסמכים שברשותו ובשליטתו ואשר עשויים לסייע לצד שכנגד. לעומת זאת, חובת הגילוי כאשר ניתן צו גילוי לפי תקנה 112 לתקנות סד"א משתרעת לא רק על מסמכים שעשויים לסייע לבעל הדין שהצו ניתן נגדו, אלא גם על מסמכים שעשויים לעזור לצד שכנגד (ראו, למשל, ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450, 458 (1995)). ההבדל בין חובת הצירוף שבתקנה 75 לבין חובת הגילוי מכוח צו שיפוטי לפי תקנה 112 מביא לכך שגם אם בעל דין מקיים במלואה את הדרישה שבתקנה 75, לא ייתר הדבר את הצורך בהליכי גילוי ועיון.