ש.ז. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1985, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 11/02/14 וזאת בדרך חזרתו מעבודה. האירוע הוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

2. ממקום התאונה, פנה התובע לטיפול רפואי בבית החולים, שם התלונן על כאבים בצוואר ונימולים באצבעות, בהמשך היה התובע במספר ביקורות רפואיות וקיבל טיפולי פיזיותרפיה.

3. עניינו של התובע נדון בועדה בדרג ראשון במוסד לביטוח לאומי אשר קבעה כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

   התובע ערער על ההחלטה וועדת העררים שדנה בעניינו של התובע, קבעה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי וכן בשיעור 5% בגין הגבלה מזערית של עמוד שדרה מותני.

4. המבקשת טוענת, כי בפני הועדה לא עמד תיקו הרפואי המלא של התובע וכי הועדה בשתי הערכאות לא התייחסה כלל לעברו הרפואי של התובע. בבקשתה, מציינת המבקשת ששה מסמכים רפואיים מתאריכים 2002-2003 (עת היה התובע בין 17-18), המצביעים לטעמה על עבר רפואי רלוונטי. המבקשת סבורה כי לו היה עומד בפני הועדה הרפואית לעררים כרטיסו הרפואי של התובע, הכולל את עברו הרפואי המלא, היה בתיעוד זה כדי לשנות את התוצאה אליה הגיע ועדת העררים. לטענת המבקשת, מסקנותיה של הועדה הרפואית מבוססות על נתונים חסרים ומשכך, מדובר במקרה הנכנס לגדר המקרים החריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים.

5. בתגובתו מדגיש התובע, כי למעשה, חולקת המבקשת אך ורק על קביעת נכות בשיעור 5% בנוגע לעמוד שדרה מותני ואין לה טענות הלכה למעשה בנוגע לעמוד שדרה צווארי שכן עברו של התובע לא נוגע כלל לעמוד שדרה צווארי. התובע מדגיש, כי לפני ועדת העררים עמד מלוא כרטיסו הרפואי של התובע ובמסמכים עליהם מצביעה המבקשת שהם לפני שנים רבות אין כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. זאת ועוד, התובע עצמו מסר בטופס דמי הפגיעה כי היו לו כאבי גב בהיותו ילד על רקע גדילה, דבר שאינו קשור למצבו כיום, בגיל 31.

6. בתשובה לטענות אלה, השיבה המבקשת, כי לא יכולה להיות מחלוקת שלפני הועדה לא עמד מלוא תיקו הרפואי של התובע, שכן בפרוטוקול הועדה נרשם "כרטיס רפואי קופ"ח", שאינו אלא סיכום מקוצר של התיק הרפואי ולא ידוע מה נרשם שם. המבקשת שבה ומדגישה את המסמכים הרפואיים, ומציינת שהועדה הרפואית לא ערכה כל דיון בעברו הרפואי של התובע. לטענת המבקשת, העובדה שהמסמכים הם מגיל 17 אינה משנה דבר, שכן מומחה שבדק את התובע באותה תקופה, קבע שהוא זקוק להתעמלות מיוחדת, טיפול פיזיותרפי ומוגבל בהרמת דברים. לטענת המבקשת, משהתובע עצמו הודה בטופס דמי הפגיעה כי סבל מכאבי גב, מידת ההגינות מחייבת מתן רשות להביא ראיות לסתור כדי ליצור איזון על-ידי הגשת מסמכים רפואיים בדבר עברו.