ת"א 29998-11-11 עירית חיפה נ' מדינת ישראל

רקע

1. הצדדים חלוקים בשאלה כלום חלה חובת תשלום מע"מ על סכום חוב ששולם בהסכמה מאת הנתבעת לתובעת.

2. מדובר בתביעה כספית בגין דמי שימוש ראוי במגרש (לתקופה בת שלוש שנים מ 2004 ועד 2006 (כולל)). התובעת (להלן "העיריה") התירה למדינה, בנעלי משרד הביטחון, להשתמש שנים ארוכות במגרש בשטח של 5098 מ"ר, לצרכי חניון. בכתב ההגנה צוין כי השימוש החל מ 1978, כאשר בשנים המוקדמות שלמה הנתבעת 300 ל"י לשנה בגין השכרת הקרקע והסכום התעדכן עם השנים.

3. תקופת השימוש האחרונה – היתה בת 3 שנים: מ 1.1.04 ועד 31.12.06. זו כאמור התקופה אליה מתייחסת התביעה. העיריה הודיעה שלאחר מכן לא יחודש החוזה (או היתר השימוש בתמורה – הערה שלי י.פ). המחלוקת המקורית נגעה לגובה דמי השימוש (או השכירות) הראויים לתקופה זו, שכן שמאי הצדדים חלקו על אומדן דמי השימוש הראויים. שמאית הנתבעת אמדה דמי השימוש לשנה ב 90,000 ₪, ושמאית התובעת – ב 300,000 ₪. בהמשך, אמד שמאי נוסף מטעם הנתבעת את דמי השימוש בסך של 195,000 ₪ לשנה.

הנתבעת שלמה לעיריה בהתאם לאומדן השמאים מטעמה (תחילה לפי אומדן השמאית הראשונה ולאחר מכן את ההפרש לפי השומה המאוחרת) התביעה הוגשה ע"ס 952,566 ₪, על פי אומדן שמאי התובעת, מעבר לסכום ששולם; אולם התובעת לא הביאה בחשבון בשגגה מלוא הסכום ששלמה הנתבעת. בהתאמה, בוצעה הקטנה של סכום התביעה ל 636,857, בהודעת התובעת מיום 29.12.11.

4. שמאי שמונה מטעם ביהמ"ש אמד את דמי השימוש הראויים לשנה, לתקופת המחלוקת, ב 258,000 ₪, בחוו"ד מיום 2.6.14.

5. ב 11.6.15 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה, בעקבות חוו"ד מומחה ביהמ"ש. בהסכם נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע את יתרת הסכום המגיע ממנה , בסך של 431,189 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 3.3.15.

פסק הדין היה חלקי, היות ונותרה מחלוקת אחת בין הצדדים, בה התבקשתי להכריע, והיא כאמור השאלה כלום חלה החובה על הנתבעת להוסיף מע"מ על סכום החוב שבהסכם. הצדדים סיכמו טענותיהם בשאלה זו.

עמדת העיריה התובעת