ת"א 29907-11-13 דוד נ' י.א. גלבוגע ברה לבנין בע"מ

ביום 17.12.14 דחה ביהמ"ש את התביעה לאחר שהתובעת ביקשה, הלכה למעשה, לסיים את ההליך על דרך של מחיקת התביעה.

יש לציין, כי על פי החלטות קודמות של ביהמ"ש, ניתנה לתובעת האפשרות להגיש תביעה כספית אבל כמובן שדחיית התביעה בנושא הספציפי של הסגת גבול נטענת על ידה מצד הנתבעת, אשר נדחתה לאור חוות דעתו של המודד מטעם ביהמ"ש, מהווה פס"ד זה "מעשה בית דין" לעניין זה.

הנתבעת הסבה תשומת לב ביהמ"ש להחלטות קודמות וכי נשאה בעלות המומחה מטעם ביהמ"ש לצורך ביצוע מדידה במקום, בעלות של 7,198 ₪, סכום שביהמ"ש כבר ציין בהחלטות קודמות, כי תשופה אם תתקבל עמדתה.

בנוסף הבהירה, כי הביאה מודד מטעמה לישיבה שבה נידון צו המניעה הזמני, וזאת בעלות של 1,000 ₪ + מע"מ שטרם שולמו למודד.

הנתבעת העריכה את הוצאות עורך דינה בסכום של 15,000 ₪.

התובעת מצידה, אשר היתה בהתחלה לא מיוצגת ובהמשך קיבלה ייצוג ע"י הלשכה לסיוע משפטי, ביקשה שלא לחייב אותה בהוצאות כלל, הן לאור מצבה הכלכלי הקשה, לעובדה שלא היתה מיוצגת בהתחלה ושאר עניינים אשר עלו בטיעוני בא כוחה, עו"ד עבאדי.

לאחר ששקלתי בעניין, להלן החלטתי:

אינני מוצא סיבה, משאמר המומחה מטעם ביהמ"ש, המודד זידאן סוהייל, באופן ברור כי טענות התובעת אינן נכונות לעניין הסגת גבול ומיקום הגדר כנטען ע"י התובעת, ובעצם אימץ את עמדת הנתבעת שלא לשפות שיפוי מלא את הנתבעת על הסכום ששילמה למודד על פי חשבונית בסך 7,198 ₪.