ת"א 29883-12-14 קליינמן זעירא נ' פינקו ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית לחיוב הנתבעים (בן ואמו) בסך 25,000 ₪, כאשר ברקע מערכת היחסים שבין הצדדים, הובטח לתובע על-ידי מי מהנתבעים או שניהם ביחד, כי יסייעו לו בהעברת זכויות שלו במגרש בישוב אניעם שברמת הגולן (להלן: "המגרש") על שם אחותו, וזאת תמורת סך 20,000 ₪.

בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

תמצית טענות התובע

התובע הכיר את הנתבעים בתחילת שנת 2013 באמצעות צד שלישי במסגרת פרויקט בניה, כאשר הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוצג כמשווק של הפרויקט והנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הציגה את עצמה כמנהלת הפרויקט, כיושבת-ראש ועדת התכנון ברשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") וגם נושאת תפקיד בכנסת ישראל.

במסגרת היכרות זו, סיפר התובע לנתבעים כי ניסיונו להעביר את זכויותיו במגרש לאחותו, לא צלח. הנתבעים טענו לפניו שביכולתם לטפל בעניין זה במהרה ולשביעות רצונו וכי לנתבעת "יש לה את אנשיה" ברמ"י (סעיף 4 בתצהיר התובע), כל זאת בתמורה לתשלום סך 20,000 ₪. על-יסוד זאת, מסר התובע לנתבע את הסך האמור, במזומן.

ביום 14.4.2013 העביר הנתבע לבא-כוח התובע טופס בקשה לרישום מקרקעין (להלן: "הטופס"), לחתימת התובע. לאחר עיון בו, עלה כי הטופס מופנה ללשכת רישום מקרקעין שאינה קיימת, ובכלל, אין מקום לבקשה לרישום מקרקעין כאשר מדובר בזכות חכירה ולא בבעלות, כך שיש לקבל אישור זכויות מרמ"י. נוכח זאת, עלה אצל בא-כוח התובע החשד לפיו התובע נפל לידי מעשה תרמית.