ת"א 29830-05-12 ת"א 8693-05-12,א 8693-05-12 . מספר בקשה:25

1.הבקשה שבפני היא בקשה להורות על פסילתי מלהמשיך ולדון בתביעתה של המבקשת.

טענות המבקשת:

2. המבקשת, הגישה תביעה בעילה שטרית וטוענת כי היא אבדה את אמונה במותב זה בשל משוא פנים לטעמה. אבדן האמון מבוסס על החלטתי מיום 21.10.14 לפיה הוריתי למבקשת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של המשיבה מכוח סעיף 353א. לחוק החברות, תס"ה-2003. לדידה, לא היה מקום לחיובה בערובה בשעה שהיא אוחזת בהמחאות כדין וזכאית לפרוע אותן לאחר שבצעה עבודות שבגינן ניתנו אותן המחאות ומשעסקינן בעכבון הניתן לשחרור. גובה הערובה שנקבעה, על סך של 30,000 ₪ בעוד התביעה היא לסעד כספי בסך של 200,000 ₪ גם הוא מלמד על משוא פנים שכן, שכר טרחה שנפסק בתיקים דומים לתיק הנדון, נע בין 5,000 ₪ ל-10,000 ₪.

3. רק לאחר חלוף כשנתיים ממועד הגשת התביעה הגישה המשיבה את הבקשה להפקדת ערובה, בסמוך ביותר למועד ההוכחות וללא תצהיר בתמיכה לה. לפיכך, היה על בית המשפט לדחות את הבקשה מחמת השיהוי בהגשתה.

4.בנוסף טענה המבקשת, כנגד סד זמנים קצר שנכפה עליה למתן תגובתה לבקשת המשיבה לדחיית ישיבת ההוכחות ומתן החלטה בבקשה, בטרם הגישה את תגובתה מחמת לוח זמנים קצר כאמור.

בנסיבות אלו, סבורה המבקשת כי היא זוכה כדבריה למשוא פנים (כאמור בסעיף 8 לבקשה) וביקשה שאפסול עצמי מלדון בתביעתה.

טענות המשיבה:

5. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי היא אינה אלא השגה על ההחלטה גופה המורה על הפקדת ערובה וכי אין בהחלטה דיונית, משום עילה לפסלות.

משנעתר בית המשפט לבקשתה להורות על הפקדת ערובה היא ביקשה להורות על הפקדתה עובר לישיבת ההוכחות ולחילופין להורות על דחיית הישיבה. בדין, נדחה הדיון הואיל והפקדת הערובה היוותה תנאי להמשך בירור התביעה.

6. המבקשת הודיעה בבקשה לעיון חוזר שהגישה , כי בכוונתה לערער על ההחלטה אך לא עשתה כן. בנסבות אלו, אין בידה לערער על ההחלטה בדרך של הגשת בקשת פסילה.

דיון והכרעה:

7.סעיף 77 א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984 (להלן – "החוק") קובע:

77.א. עילת פסלות:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פניהם בניהול המשפט" (ראו בדומה לכך בסעיף 15 בפרק השלישי לכללי האתיקה לשופטים, תשס"ז – 2007 (ק"ת תשס"ז, 934).