ת"א 29798-07-11 רבאח ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ואח'

התובעים הם הבעלים או הזכאים להירשם כבעלי הזכויות בחלקה 59 גוש 19201 מאדמות כפר כסרא-סמיע (להלן – "חלקת התובעים").

עפ"י נסחי הרישום שצורפו לכתב התביעה, חלקת התובעים נהנית מזכות מעבר מחלקה גובלת, היא חלקה 56 שבבעלות הנתבעת 1 (להלן – "החלקה הגובלת"). זכות המעבר רשומה כזיקת הנאה בנסח הרישום, והתובעים אכן עשו בה שימוש לצורך הגעה לחלקתם.

ואולם, עפ"י תכנית המתאר המקומית מס' ג/ 8791 (שבהמשך שונתה על ידי תכנית מתאר מקומית ג/8475), שאושרה בשנת 2001, מתברר כי בשטח החלקה הגובלת תוכננו מגרשים ושטח ציבורי פתוח באופן שמסכל ולמעשה מבטל את זיקת ההנאה וזכות המעבר לחלקת התובעים.

לטענת התובעים, מדובר בתכנית שהוכנה על ידי הנתבעת 3 ביוזמת הנתבעות 1-2. אלא שטרם הכנת התכנית, הנתבעות לא ביקשו וממילא לא קבלו את הסכמת התובעים לביטול זכות המעבר.

התובעים הוסיפו, כי הקבלן המבצע מטעם הנתבעת 3 פילס להם דרך מעבר בקצה הדרומי-מזרחי של החלקה הגובלת, ורק בזכות כך מתאפשר להם כיום להגיע לחלקתם (להלן – "הדרך החדשה").

לאור כך הוגשה התביעה דנן ובגדרה עותרים התובעים לחייב את הנתבעות בסעדים שונים כדלקמן:

א.לאפשר לתובעים חזקה ושימוש בדרך החדשה על מנת לאפשר להם קיום זכות המעבר לחלקתם.

ב.לאסור על הנתבעות ביצוע ההפקעה המתוכננת בשטח הציבורי בחלקה הגובלת כל עוד לא הוסדרה זכות המעבר לחלקת התובעים.

ג.להורות לנתבעות להכין תכנית מפורטת או שינוי לתכנית הקיימת לשם שינוי חלק מהשטח הציבורי בחלקה הגובלת על מנת לייעד אותו לדרך מעבר לחלקת התובעים תוך חיוב הנתבעות בהוצאות הכרוכות בהכנתה.

ד.להימנע ממחיקת זכות המעבר הרשומה.

הנתבעות בקשו, בין בכתב ההגנה ובין בבקשה נפרדת, לסלק את התביעה על הסף מנימוקים שונים, שעיקרם שיהוי, התיישנות, העדר יריבות והעדר סמכות עניינית.