ת"א 29586-05-15

בפני בקשת המבקש, התובע בתיק שבנדון, להורות על מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט בגין תביעתו.

מן הבקשה ומנספחיה, כמו גם משאר פניותיו של המבקש ומהמסמכים שצורפו להם, עולה כי המבקש ורעייתו אינם מתגוררים בישראל אלא העתיקו מקום מגוריהם לארצות הברית, לצורך לימודיה של רעיית המבקש (אשר אינה עובדת בהיותה בעלת ויזת סטודנט). המבקש עבד עד לאחרונה עת פוטר מעבודתו, וייצוגו בהליך זה נעשה בהתנדבות על ידי ב"כ שהוא גם חברו. כן פורטו נכסיו של המבקש ושאלת יכולתו לממן את האגרה מהלוואות ממכרים ומבני משפחה.

המשיב 2, מנגד, טוען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה – ובהעדר עילה אין כלל להתיר פטור מאגרה, וכי המבקש לא הוכיח חוסר יכולת כלכלית, כאשר המסמכים שצירף כתמיכה בבקשתו אינם תומכים בה, למעשה, ואף סותרים נתונים שהוצגו בבקשה.

דיון והכרעה:

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

תקנות האגרות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט בניהול ההליך המשפטי ויש בו אף כדי לבסס את רצינות ההליך. מאידך, אין בחיוב באגרה כדי לאיין את זכותו של הפרט להיזקק לשירותי מערכת המשפט מטעמי חוסר יכולת כלכלית.

לפיכך, נקבע בתקנות מנגנון המאפשר מתן פטור מאגרה בהתקיים נסיבות מסוימות.

לפי תקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז- 2007, על בית המשפט לבחון האם אין ביכולת התובע לשלם את אגרת ההליך והאם נראה כי ההליך מגלה עילה. רק בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, רשאי בית המשפט לפטור התובע מתשלום האגרה, כולה או חלקה. תקנה 19 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 קובעת רשימת בעלי דין הפטורים מאגרה.

הנטל להוכיח התנאים כאמור לעיל מוטל על מבקש הפטור.