ת"א 29563-04-14 שגב נ' חייט

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחוסר יריבות וחוסר עילה, וטענות נוספות שלא אדרש להן.

התובע לא הגיב על הבקשה, על אף שהועברה אליו החלטת בית המשפט בנדון, ביום 10.7.14.

לעניין היריבות – המדובר בתביעה של בעל חשבון בנק נגד מנהלת סניף בנק לאומי לישראל (להלן: בנק לאומי) בטכניון, הסניף אשר אליו הועבר חשבונו של התובע לבקשתו.

מכתב התביעה עולה כי טענות התובע נסבות על התייחסות הנתבעת, מנהלת הסניף, לבקשתו לאישור מסגרת אשראי.

מכתב התביעה עולה בבירור כי כל שעשתה הנתבעת, או סרבה לעשות, נובע מתפקידה כמנהלת הסניף. אין כל טענה להתנכלות לתובע על רקע מסכת יחסים אישית של הנתבעת עמו, או לחריגה משיקול דעת עסקי וענייני מסיבה אחרת כלשהי, שאינה קשורה למילוי תפקידה. כל שעשתה הנתבעת הוא להפעיל את שיקול דעתה במסגרת תפקידה כמנהלת, בשאלת אישור מסגרת אשראי או סירובה.

לפיכך, היריבות של התובע הינה עם בנק לאומי בלבד, שהנתבעת היתה שלוחתו, ולא יריבות אישית עמה. התובע, משיקולים שלא פורטו בכתב התביעה, נמנע מלתבוע את בנק לאומי, ויתכן שיש לדבר קשר להיות אמו מועסקת כעובדת של בנק לאומי, כפי שנטען בכתב ההגנה.

כתב התביעה אף אינו מגלה עילה בטענה כי סירוב הבנק למתן מסגרת אשראי לא היה כדין ובהתאם לנוהלים הבנקאיים. התובע נמנע מלהציג תמונה מלאה ומגובה במסמכים של מצב החשבון, לרבות התחייבויות והלוואות; מדף החשבון שצורף לכתב התביעה עולה כי החשבון היה במועדים הרלוונטיים ביתרת חובה של כ-20,000 ₪, ואילו מכתב ההגנה עולה כי עמדה להיפרע בחשבון הלוואה בסדר גודל של עשרות אלפי ₪, שלא היה לה כיסוי. לפיכך, כתב התביעה אף אינו מגלה עילה, לעניין אי העמדת מסגרת אשראי לחשבון ע"י הבנק.

גם הקריאה לצוות האבטחה של הסניף ע"י הנתבעת – ככל הנראה בעקבות התלהטות הרוחות מצד התובע משלא נענתה בקשתו למסגרת אשראי, וליוויו אל מחוץ לסניף, כשסמוך לאחר מכן לווה חזרה פנימה לחדרה של המנהלת – אינו יכול להקים עילת תביעה אישית כנגד הנתבעת, הן מחוסר יריבות והן מחוסר עילה.

לפיכך אני דוחה את התביעה על הסף, מחוסר יריבות וחוסר עילה.