ת"א 2956-07-13 ישראל נ' עיריית אילת ואח'

על יסוד הסכמת הצדדים, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 55,000 ₪ בגין האירוע נשוא התביעה שלפניי, והנתבעות נותרו חלוקות ביניהן, בשאלת חלוקת האחריות.

הנתבעות הסמיכו את בית המשפט לפסוק בשאלת חלוקת האחריות ביניהם, לפי הסמכות הנתונה לו בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984.

בית המשפט הסביר לב"כ הנתבעות את משמעות הסכמתם, דהיינו, שאין בית המשפט חייב לנמק את פסק הדין, בכל הנוגע לחלוקת האחריות בינהם, ומשפסק בית המשפט על דרך הפשרה, הסיכוי לדיון בערעור קלוש שכן ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן.

למען הסר ספק מובהר, כי אין בפסק דין זה שניתן כאמור לפי סעיף 79א, משום קביעת ממצאים או קביעות בעניין מהימנות.

בית המשפט חזר ועיין בכתבי הטענות, בכל הנספחים להם, בפרוטוקולי הדיונים, תצהירי הצדדים כולם והמסמכים שצורפו להם, ותמצית טיעוני הנתבעות, בפניו.

על יסוד אלה אני פוסקת, כי לסילוק מלא ומוחלט של התביעה, תשלם הנתבעת מס' 1 - היא עירית אילת סך של ש"ח 38,500 לתובע, ואילו הנתבעת מס' 2 - היא מדינת ישראל- משרד החינוך, תשלם לתובע סך של 16,500 ₪.

סכומים אלו ישולמו לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה אצל הנתבעות, שאם לא כן יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

אני פוסקת את שכרם של העדים כלהלן: למר עומר מדינה- סך של 350 ₪ לגב' בנימינה בלום סך של 350 ₪.

משסכום הפשרה בין הצדדים, כלל בתוכו גם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד איני עושה צו להוצאות וכל צד, יישא בהוצאות העדים שהוזמנו על ידו, בהתאם לסכום שנפסק לעיל.

פוטרת מתשלום ייתרת האגרה.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ז, 21 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.