ת"א 29493-08-13 שרון נ' חיוך השן בע"מ ואח'

בפני בקשת התובעת לפסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' אריאל בן עמר.

הרקע לבקשה ונימוקיה

1. התובעת עברה סדרה של טיפולי שיניים אצל הנתבעים, ולטענתה, הטיפולים בוצעו ברשלנות. לתמיכה בטענת הרשלנות, ולהוכחת נזקיה, צירפה התובעת לכתב תביעתה את חוות דעתו של ד"ר שלמה ברק.

2. הנתבעים מודים שהם העניקו לתובעת טיפולי שיניים, אולם לטענתם, הטיפולים בוצעו ללא דופי, והניבו תוצאה כמקווה. לתמיכה בטענתם, הגישו הנתבעים את חוות דעתו של ד"ר איתן ברנע.

3. לאחר שהוגשו שתי חוות הדעת, ביקש בית המשפט הנכבד (כבוד השופטת זינגר) את עמדת הצדדים בנוגע למינוי מומחה מטעם בית המשפט. התובעת הסכימה למינוי, בעוד שהנתבעת 1 התנגדה לו. יתר הנתבעים לא הביעו עמדתם בשאלה זו. חרף התנגדות הנתבעת 1, החליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו.

4. ביום 17.6.14 מינה בית המשפט את פרופ' ישראל קפה. התובעת הגישה בקשה להחליף את זהות המומחה, בטענה שפרופ' קפה נותן ייעוץ ל"למבטחי הנתבעים וצד ג'". הנתבעת התנגדה להחלפת המומחה, בטענה שהוא אינו מייעץ לה, והגנתה אינה מנוהלת על ידי מבטחת כלשהי. נוכח המחלוקת, הועברה הבקשה לתגובת פרופ' קפה, אשר ציין כי הוא אינו משמש כ"רופא הבית" של מבטחי הנתבעת, אולם על מנת שלא תהיה מראית עין של זיקה לנתבעת, הוא פוסל עצמו מליתן חוות דעת בתיק זה.

5. בית המשפט נתן לצדדים מספר הזדמנויות להסכים על זהות המומחה, או להציע מומחים, עד שביום 14.8.14 הגישה התובעת הודעה לפיה היא מציעה שלושה מומחים אפשריים, פרופ' בן עמר, פרופ' וייס וד"ר גלעדי. כעבור כמה ימים הודיעה התובעת כי הצדדים הסכימו על מינויו של פרופ' בן עמר. בהתאם להסכמה זו מונה פרופ' בן עמר.

6. בחוות דעתו התייחס פרופ' בן עמר לטענות העולות מחוות דעת הצדדים. כך למשל הוא קבע שטפסי ההסכמה מדעת עליהם חתומה התובעת לא מולאו כנדרש (עמ' 9 ושוב בעמ' 14), הוצעו לה שתי חלופות טיפוליות, ושתי החלופות שהוצעו היו סבירות (עמ' 10), ישנן אי התאמות בין הרשומה הרפואית שלכאורה מתעדת את הטיפול, לבין צילומי השיניים אשר בהם נראים הטיפולים שבוצעו (עמ' 11 ושוב בעמ' 13), השתלים והכתרים בוצעו ברמה סבירה, אם כי ניתן היה לבצע התאמת צבע מתאימה יותר לבקשת המטופלת. שולי הכתרים אינם המשכיים עם מבני הכתרים, והכתרים צפופים מדי. שני ליקויים אלה עלולים לגרום להצטברות חיידקים (עמ' 12).

7. בדיון שהתקיים ביום 11.5.15 בפני כבוד השופטת זינגר, הודיעה התובעת כי היא מקבלת "את הצעת המומחה מטעם בית המשפט מבחינת הסכום, בתוספת כאב וסבל" (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 28-29). למרות הצהרה זו, לא הושגה הסכמה על סילוק התביעה בפשרה, וניתנה החלטה בדבר הגשת ראיות. לאחר הגשת הראיות, התקיים קדם משפט מסכם בנוכחות התובעת, אשר במהלכו נידונו מספר נקודות שבמחלוקת, ונידונה הצעת פשרה שניתנה על ידי בית המשפט. הצדדים ביקשו שהות לשקול את הצעת הפשרה.

8. כעבור מספר ימים, ביקשה התובעת ארכה להיוועץ עם המומחה מטעמה בטרם תשיב להצעת הפשרה שניתנה. לאחר שנועצה במומחה מטעמה, הגישה התובעת את הבקשה לפסול את חוות דעת המומחה. לטענת התובעת, לאחר שנועצה במומחה מטעמה, נודע לה שד"ר ברנע, המומחה מטעם הנתבעים, התמחה במחלקתו של פרופ' בן עמר ויש ביניהם "מערכת יחסים מקצועית הדוקה", אשר הוסתרה מפניה, ו"קשרי עבודה/ידידות הדוקים" (כלשון התובעת). התובעת הוסיפה וטענה שפרופ' בן עמר לא קיבל את מרבית מסקנותיו של המומחה מטעמה "למרות שאלה נתמכו והתבססו על ראיות כדבעי" (כלשונה).