א.ס. גבעת המטוס בע"מ נ' חסאסנה

1.לפניי בקשת הנתבע 1 לביטול פסק-דין שניתן בעניינו ביום 5.4.2017 לפי תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או: התקנות), וזאת לאחר שהנתבע 1 לא התייצב לדיון שהתקיים לפניי באותו היום.

עיינתי בבקשת הנתבע 1 מיום 26.4.2017 לביטול פסק-הדין; בתגובת התובעת מיום 15.6.2017; ובתשובת הנתבע 1 מיום 16.8.2017; וזאת על רקע יתר החומר שבתיק. לאחר כל אלה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, אך זאת בכפוף לחיוב הנתבע 1 בהוצאות התובעת. להלן טעמיי לכך.

2.הנתבע 1 טוען כי לא התייצב לדיון לפניי ביום 5.4.2017 שכן לא ידע על מועד הדיון. דא עקא, כתב-ההגנה של הנתבע 1 הוגש על-ידי עו"ד עבדאללה חמדאן, שאף ייצג את הנתבע 1 בשלב הדיון בבקשת התובעת לסעד זמני. בתצהיר שצורף לבקשת הביטול שלפניי, לא טען הנתבע 1 כי עו"ד חמדאן חדל מלייצגו בעת מועד הדיון (ודוק, ההודעה על פרטי ייצוג חדשים מטעם הנתבע 1 הוגשה לעיוני במאי 2017, לאחר מתן פסק-הדין נשוא בקשת הביטול). מכל מקום, עובר למועד הדיון לפניי ביום 5.4.2017, לא התקבלה כל הודעה או בקשה להפסקת ייצוג מטעם הנתבע 1, והנתבע 1 גם לא מסר אותה עת כתובת המצאה חלופית עבורו. לפיכך, ובהתאם להסדר הקבוע בתקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי, עו"ד חמדאן נחשב כמי שייצג את הנתבע 1 במועד הרלוונטי לדיון.

בדיקה במערכת נט-המשפט העלתה כי החלטתי מיום 12.9.2016 בדבר קביעת מועד הדיון לפניי, נמסרה בשעתו באמצעות אתר נט-המשפט לעו"ד חמדאן כבא-כוחו דאז של הנתבע 1. לא הועלתה לפניי טענה מנומקת מטעם הנתבע 1 כנגד תקינוּת ההמצאה האמורה, ומכל מקום לא הוגש תצהיר של עו"ד חמדאן הטוען אחרת (ראו והשוו: תקנה 497ג(ג2) לתקנות). לפיכך, ובשים לב להסדר הקבוע בתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, המסקנה המתבקשת היא כי די בהמצאה שבוצעה לבא-כוח הנתבע 1, בהיותו מורשה המצאה עבור הנתבע 1. בהתחשב בכל אלה, אין עסקינן בביטול מחובת הצדק, אלא מדובר בביטול לפי שיקול-דעת בית-המשפט.

3.לצורך הכרעה בהתאם לשיקול-דעת בית-המשפט בבקשה לביטול פסק-דין על-פי צד אחד לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, על בית-המשפט לבחון מהי סיבת אי ההתייצבות לדיון, ומהם סיכויי ההצלחה של מבקש הביטול אם יבוטל פסק-הדין (ראו למשל: רע"א 4405/15 Shaheen נ' Maria (8.9.2015), פסקה 6 ומכלול ההפניות המובאות שם).

4.בכל הנוגע לסיבת המחדל להתייצב לדיון – הנתבע 1 טען כי עו"ד חמדאן לא הודיע לו מעולם על מועד הדיון, שכן עו"ד חמדאן בעצמו לא קיבל זימון לדיון ו/או הדיון לא נרשם ביומנו של עו"ד חמדאן בגלל טעות טכנית. הנתבע 1 לא צירף תצהיר של עו"ד חמדאן, על-מנת שיבהיר האמנם מעולם לא הודיע לנתבע 1 על מועד הדיון, ואם כן – מה הייתה הסיבה לכך. בנסיבות אלה, טענת הנתבע 1 כי לא ידע על מועד הדיון, נותרת ערטילאית באופן המשליך על עוצמת כוח השכנוע שלה. מכל מקום, אף אם אניח כטענת הנתבע 1 כי לא התייצב לדיון שכן בא-כוחו דאז לא עדכן אותו על מועד הדיון, ברי כי אין הצדקה שהתובעת תישא בהוצאות שנגרמו לה בגין אי ההתייצבות הנדונה מטעם הנתבע 1.

5.בכל הנוגע לסיכויי ההצלחה של הגנת הנתבע 1 אם יבוטל פסק-הדין – בראשית הדברים, אציין כי הנתבע 1 הודיע בפסקה 8 לתצהיר שצורף לבקשת הביטול מטעמו, כי הוא טוען לזכות מעבר בחלקה מס' 2, אולם פרט לכך הוא אינו טוען לזכות כלשהי באותה חלקה, ואינו מתכוון לבנות או לסלול בה. בנסיבות אלה, אין מקום לבטל את הפסקה השנייה לסעיף מס' 3 לפסק-הדין שניתן ביום 5.4.2017, שם נפסק כי צו המניעה הזמני יהפוך לקבוע במובן זה שייאסר על הנתבע 1 לבנות או לסלול או להקים מבנה בחלקה מס' 2. חלק זה של פסק-הדין יוותר, אפוא, על-כנו, שכן אינו שנוי במחלוקת.

אשר לטענת הנתבע 1 לזכות מעבר בחלקה מס' 2 – על-פני הדברים, ובלא לקבוע כעת מסמרות בדבר, אומר כי טיעוני הנתבע 1 בהקשר זה מעוררים קושי, בין היתר מאחר שלא ברור מכוח מה הנתבע 1 טוען לזכות מעבר בחלקה שהוא מאשר כי אין לו זכויות אחרות בה. נוכח זכות הגישה לערכאות, אני בדעה כי אין לחסום את דרכו של הנתבע 1 מבירור טענותיו לגופן, אולם בד בבד יש מקום להתנות את ביטול פסק-הדין בתשלום הוצאות לטובת התובעת בשיעור ממשי, וזאת בשים לב לסיכויי הגנתו של הנתבע 1, וכן בשים לב לערטילאיות הסיבה לאי התייצבותו לדיון.

6.סוף דבר; אני מחליטה כדלקמן: