ת"א 29237-05-16 א.ש.ת בניה ויזמות בע"מ ואח' נ' בן דוד ואח'

בפניי בקשת התובעת למתן פסק דין חלקי בתיק, בהתאם לתקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, כנגד הנתבע 1.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת, א.ש.ת בניה ויזמות בע"מ, שהינה חברה העוסקת בעבודות בנייה, התקשרה עם הנתבעים, מר רלף בן דוד והגב' גלית בן דוד, לבניית בריכה בביתם, חיפויי עץ, בית בריכה ועבודות נוספות. לטענת התובעת, על פי הצעת המחיר סוכם כי התובעת תבצע את העבודות עבור הנתבעים, תמורת תשלום של 795,000 ₪ בתוספת מע"מ.

התובעת מוסיפה וטוענת כי במהלך העבודות ביקשו הנתבעים להוסיף מספר תוספות ושינויים בהיקף העבודות.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים שילמו לה סך של 691,000 ₪ על חשבון החוב, וכי עם השלמת ביצוע עבודות, התוספות והשינויים בוצע גמר חשבון, לפיו נותרו הנתבעים חייבים לתובעת 153,036 ₪ כולל מע"מ.

הנתבעים הם בני זוג, והם מצויים בהליכי גירושין.

במסגרת כתב הגנתו, הודה הנתבע 1 למעשה בחוב הקיים כלפי התובעת, ואישר כי התובעת ביצעה את העבודות עליהן הוסכם לשביעות רצון הצדדים ולא קיבלה את מלוא התמורה. טענתו המרכזית של הנתבע 1 במסגרת הגנתו היא, כי הבריכה נבנתה עבור שני בני הזוג, על דעת שניהם, ולפיכך הנתבעת 2 חייבת בתשלום החוב יחד עימו בחלקים שווים. עוד טען הנתבע 1, כי עקב הליך הגירושין נקלע לחובות שאינם מאפשרים לו לשלם את החוב.

הנתבעת 2 בהגנתה טענה כי ההתקשרות עם התובעת נעשתה שלא על דעתה, ולפיכך אין היא חייבת לתובעת דבר.

במאמר מוסגר יצויין, כי הנתבע והנתבעת הגישו הודעות צד ג' זה נגד זה, אולם, בהחלטתי מיום 18.1.17 קבעתי כי הסמכות לדון בתביעות ההדדיות ביניהם מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.