עיריית קרית גת נ' להיט בראש צעצועים קרית גת (2005) בע"מ ואח'

תביעה כספית בגין חוב ארנונה בסך 136,121.80 ₪ עבור חנות בה החזיקה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "החברה") בתחום שיפוטה של התובעת, ברחוב כיכר פז 3/104 תחת מספר משלם 513663583 (להלן:"הנכס").

התביעה כוללת מספר חשבונות ארנונה, המיוחסים לאותו נכס - חשבון מספר 9101000314000 (להלן: "נכס 4000") 9101000314001 (להלן: "נכס 4001") ו- 9101000314002 (להלן: "נכס 4002").

ביום 9.04.17 ניתן, בהסכמה, פסק דין נגד הנתבעת על מלוא סכום התביעה.

לטענת התובעת, נתבע 2 (להלן: "הנתבע") חב באופן אישי, ביחד ולחוד עם הנתבעת, בחוב הארנונה, בהיותו בעל השליטה בחברה, שהפסיקה את פעילותה ופינתה את הנכס בחודש ינואר 2010, מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעד תקציב), תשנ"ג-1992 המפנה לסעיף 119א' לפקודת מס ההכנסה.

לטענתה, לא עלה בידי הנתבע לסתור את החזקה לפיה הועברו אליו נכסים של החברה, ללא תמורה או בתמורה חלקית.

לתמיכה בתביעתה, הגישה התובעת חוות דעתו של רואה חשבון מטעמה, מר משה פן.

על פי חוות דעתו של רו"ח פן ביצעה החברה בשנת 2009, מחיקה חשבונאית של יתרת ציוד והשקעות בסכום של 163,556 ₪ מבלי לתת הסבר מניח את הדעת למחיקה ולשווי הכלכלי של הציוד שנמחק. על כן, לטענת התובעת, יש לראות במחיקה ראיה לכאורה להברחת נכסים ע"י בעל השליטה.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבע ביצע העדפת נושים אסורה כאשר בחר, משיקולים אישיים, לכסות רק חובות מסוימים לספקים ולנושים אחרים.

חוב הארנונה הינו חוב חלוט, לטענת התובעת, משלא הוגשו השגה או ערר לגביו.

לטענת הנתבע, המחיקה החשבונאית שביצעה החברה בדו"ח הרווח וההפסד לשנת 2009 כללה ציוד וריהוט בשווי 38,840 ₪ אשר הותאם ספציפית לצרכי החברה ועם הפסקת פעילותה בנכס נזרק או הושאר בנכס, ללא תמורה, וסכום של 124,716 ₪ שהינו שווי השיפורים וההתאמות שביצעה החברה במושכר עם תחילה פעילותה, אשר הפכו לחלק בלתי נפרד מהמושכר ועם הפסקת פעילות החברה, הפכו בלתי ניתנים למימוש וחסרי ערך. לפיכך, לטענתו, אין לראות בפעולת המחיקה החשבונאית ראיה להברחת נכסים ע"י בעל השליטה.

הנתבע מכחיש את הטענה בדבר העדפת נושים, וטוען כי לאחר שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים, הזרים אביו לחשבון החברה סכום כסף, על מנת למנוע קריסתה, אך באותה עת כלל לא ידע על החוב הנטען כלפי התובעת.

הנתבע מכחיש גם את החוב עצמו. לטענתו, במהלך התקופה בה החזיקה החברה בנכס שילמה את כל חשבונות הארנונה שהתקבלו, ומעולם לא התקבלו דרישות תשלום בגין תיקון שטח החנות, או בגין השטחים המשותפים ושטח החניות.