ת"א 29172-04-13 חנגה נ' עיריית חיפה

תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב נפילתו, לטענתו, כתוצאה מהיתקלותו באבן שהונחה על המדרכה בדרכו מבית הכנסת ברח' דרך צרפת 79 אל תחנת האוטובוס שליד המרכז המסחרי ברמת שאול.

התובע טען, כי אין לו מושג מהיכן האבן הגיעה אל המדרכה וטען לתחולת הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן "פקודת הנזיקין"). התובע טען עוד, כי האבן מהווה "דבר מסוכן" על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין. לחילופין, התובע טען כי התאונה ארעה עקב רשלנותה של הנתבעת, אשר נמנעה מלתחזק את המדרכה באופן סביר, ואף הפרה את חובותיה החקוקות בהקשר זה.

התובע ביקש לחייב את הנתבעת לפצות על נזקיו לקלמן: סך של 5,000 ₪ בגין הפסדי שכרו לעבר, סך של 25,000 ₪ בגין הוצאותיו הרפואיות בעבר, סך של 25,000 ₪ בגין עזרת הזולת בעבר. בנוסף לכך, התובע ביקש לפסוק לו פיצוי בגין כאב וסבל, וכן הוצאות משפט.

הנתבעת כפרה בחבותה. לטענתה, וכעולה מהתיעוד הרפואי בעניינו של התובע, התובע נפל תוך כדי ריצה לכיוון האוטובוס. לטענת הנתבעת, נפילת התובע אינה קשורה לכל מפגע במדרכה. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי תיאור מקום האירוע אינו מתיישב עם המציאות בשטח.

הנתבעת טענה עוד, כי אין מדובר במפגע המקים כל חבות לפתחה. התובע כשל בהבאת תשתית ראייתית מינימאלית העשויה ללמד על אחריות הנתבעת להימצאות האבן על המדרכה, נסיבות הנחתה שם, ופרק הזמן בו עמדה האבן על המדרכה. מכל מקום, הנתבעת לא קיבלה כל דיווח על הימצאותו של כל מפגע במקום האירוע, לא לפני האירוע וגם לא אחריו.

לחילופי חילופין, הנתבעת טענה כי נפילת התובע נגרמה עקב אשמו הבלעדי, עת רץ לכיוון האוטובוס, מבלי שנתן את לבו לדרכו.

למען הזהירות, וככל שהתביעה לא תידחה, הנתבעת טענה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בערכי מטרד בלבד.

התובע יליד 1934. עקב נפילתו הנטענת, סבל משבר משורש כף יד שמאל, שפשופים בברכיים ופנים. אך, לתובע לא נותרה נכות צמיתה.

הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.