פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

התובע, יליד 31.1.1988, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.8.2012. אין מחלוקת כי על הנתבעת מוטלת החובה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובע ובעיקר שאלת שיעור הנכות התפקודית שנגרמה לתובע והשפעתה על כושר השתכרותו.

הנכות הרפואית

המומחה המוסכם, שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר אורי פרנקל, ערך את חוות דעתו ביום 28.1.2014. בעת עריכתה עמדו בפניו, דו"ח על נפגע ממד"א מיום 23.8.12, מכתב שחרור מחדר המיון בבית החולים שערי צדק בירושלים מיום 23.8.12, גיליון רפואי מקופ"ח, טומוגרפיה ממוחשבת של ברך שמאל מיום 30.6.13 ובדיקות תהודה מגנטית לברך שמאל מיום 19.1.14.

המומחה תיאר, כי התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 23.8.2012 בעת שרכב על אופנוע, החליק על כתם שמן ונפגע בגפיים. הוא אובחן כסובל משפשופים בידיים וברגליים ומרגישות בברך שמאל ופונה לחדר המיון בבית החולים שערי צדק בירושלים והתלונן על כאב בברכיים ובמרפקים. בבדיקתו, אובחן כסובל מרגישות דיפוזית בברכיים ומשפשופים שטחיים במרפקים. בצילומי הרנטגן שבוצעו, לא אובחן שבר או פריקה והוא שוחרר עם המלצה למנוחה, טיפול בתרופה לשיכוך כאב וביקורת. ביום 27.9.12 נבדק במרפאה בקופת החולים והתלונן על כאב בברך שמאל ותחושה ש"הפיקה בורחת". בבדיקתו, אובחן כסובל מרגישות קלה כללית סביב הברך והופנה לבדיקה במרפאת ברכיים. התובע המשיך להתלונן על הפרעה ביציבות הפיקה והופנה לביצוע בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת. בבדיקה מיום 30.6.13 אובחן שבר זעיר של האמיננס הטיביאלי, והוא הופנה לטיפול בפיזיותרפיה.

התובע התלונן בפני המומחה על כאב בברך שמאל מלווה מדי פעם בפריקה של הפיקה והחמרת הכאב. בבדיקתו, מצא המומחה, כי הוא מתהלך ללא צליעה, מסוגל לעמוד על קצות האצבעות ועל העקבים. כן מצא דלדול של כ-0.5 ס"מ בשרירי ירך שמאל לעומת ימין, נפיחות קלה מאוד בברך שמאל, עקבות תפליט, רגישות דיפוזית קלה, תנועתיות תקינה ושווה לימין. המומחה תיאר כי לתובע, אי יציבות אנטרולטרלית קלה על בינונית, יציבות צידית תקינה, יציבות פיקה תקינה. מבחן קוודאינהיבישן תקין, דומה לימין. בבדיקה תהודה מגנטית לברך שמאל מיום 19.1.14 נראה ממצא מתאים לנזק ברצועה הצולבת הקדמית.

בסיכום חוות דעתו, כתב המומחה, כי התובע, שנפגע בתאונת דרכים נחבל בגפיים, בעיקר בברך שמאל טופל במנוחה, תרופות ובפיזיותרפיה, מתלונן על כאב ואי יציבות של הפיקה. בבדיקה הקלינית לא אובחנה הפרעה ביציבות הפיקה. אובחנו דלדול שרירי, נפיחות, תפליט, רגישות ואי יציבות. בטומוגרפיה ממוחשבת אובחן שבר זעיר של האמיננס הטיביאלי ובבדיקת תהודה מגנטית אובחן ממצא המתאים לנזק ברצועה הצולבת הקדמית. משכך, העריך המומחה, כי נכותו הצמיתה של התובע בברך שמאל הינה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב' מותאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

בתשובות לשאלות הבהרה מיום 23.2.2014, השיב המומחה כי מעריך שנכותו הזמנית של התובע מיום התאונה ובמשך כשבועיים הייתה בשיעור של 100% ובמשך כשבועיים נוספים בשיעור של 50%. במשך כחודשיים שלאחר מכן, נכות בשיעור של 20% ולאחר מכן נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%. המומחה השיב, כי סביר שהתובע יטופל בתרופות נוגדות כאב ודלקת ובפיזיותרפיה, בממוצע משוער של קורס טיפולי אחת לשנה–שנתיים. החמרה תיתכן, אך אין באפשרותו לענות בוודאות בנוגע לסיכויים להחמרה ושיעור הנכות לאחר ההחמרה.

בתום ישיבת שמיעת הראיות, שנערכה בפני ביום 4.5.2016, בשים לב לעדויות שנשמעו, נשאל המומחה מספר שאלות הבהרה על ידי בית המשפט והשיב להן ביום 4.5.2016:

1. המומחה התבקש להבהיר מה משמעות המושג "אי יציבות אנטרולטרלית קלה עד בינונית" והשיב כי מדובר באי יציבות של פרק הברך בשני צירים. קיימת תזוזה קדמית של השוק ביחס לברך, כשהצד הלטרלי, החיצוני, נע יותר מהמדיאלי, הפנימי, תוך סיבוב קל. אי יציבות כזאת, נובעת בדרך כלל מנזק לרצועה הצולבת הקדמית. מידת התנועה מגדירה את הדרגה (יציבות תקינה = 0. אי יציבות קשה = 4). במקרה הנדון, נמצאה תזוזה בדרגה של כ-2.

2. המומחה התבקש להבהיר מהי משמעות "אי יציבות כמתואר לעיל" כפי שנכתב בסיכום ומסקנות חוות דעתו והשיב, כי הכוונה לאי יציבות אנטרולטרלית בדרגה 2.

3. המומחה התבקש להבהיר האם תחושת התובע ש"הפיקה בורחת" תואמת את ממצאיו בבדיקתו והשיב בשלילה כי בבדיקתו לא מצא עדות לאי יציבות בפיקה. להערכתו, התובע מרגיש את האי יציבות באנטרולטרלית של השוק ביחס לירך ומתאר אותה כ"פיקה בורחת".