ת"א 28987-01-14 שופן ואח' נ' גלעדי ואח'

בפניי בקשתה של הנתבעת 2 להארכת מועד להפקדת ערובה וכן לאפשר לה להפקיד את הערובה שנקבעה בתשלומים חודשיים של 250 ₪.

לאחר שעיינתי בבקשה החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. התובעים הגישו תובענה כספית ע"ס 200,000 ₪. הנתבע הגיש כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד.

2. הנתבע ביקש לחייב את התובעים שניהם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט.

3. בהחלטתי מיום 12.09.2014 דחיתי את בקשת הנתבע ככל שהיא נוגעת לתובע 1 ואילו ביחס לתובעת 2 קבעתי כי עליה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 7,500 ש"ח בתוך 45 יום מיום מתן ההחלטה.

ההחלטה הומצאה לב"כ הצדדים.

4. מאז המשיכו ההליכים בין הצדדים והתובעת 2, באופן תמוה למדי, התעלמה מההחלטה שניתנה ונמנעה מהפקדת הסכום שנקבע, מחד, ונמנעה מלהשיג על ההחלטה, מאידך.

5. ניהול הליך משפטי, ובכלל פנייה לערכאה משפטית, מחייב תום לב. מהותי ודיוני כאחד.

ניתנה החלטה. יכול בעל דין להשיג עליה, והדרכים לעניין זה מגוונות.

הוא יכול להגיש בקשת רשות ערעור, הוא יכול להציג נסיבות חדשות וכדומה.

מה שאינו יכול בעל דין לעשות הוא להתעלם מההחלטה.

דרך זו נגועה בחוסר תום לב דיוני והיא מביאה להארכת ההליכים שלא לצורך.