נקאר נ' סתיו

בין התובעים לנתבעים נחתם "הסכם מכר – דירה" ביום 28.12.2021, כ"ד בטבת התשפ"ב (להלן: ההסכם). במסגרת ההסכם רכשו התובעים את דירת הנתבעים שברחוב צפניה 6 בירושלים, הרשומה בפנקס השטרות תחת ספר לפתה (ח.מ) מספר 1016 דף 557 (להלן: הדירה). לא חלפו אלא חמישה ימים ממועד חתימת ההסכם והנתבעים הודיעו לתובעים שהם אינם מעוניינים למכור את דירתם. התובעים, ששילמו כרבע מהתמורה עם חתימת ההסכם, לא הסכימו לביטולו. הנתבעים סרבו למסור את החזקה בדירה גם לאחר שהתובעים שילמו את מלוא התמורה (חלקה הושלש לידי עורך-הדין שייצג את שני הצדדים בעת עריכת ההסכם וחלקה מוחזק בהמחאות בנקאיות בידי התובעים לאחר שעורך-הדין סירב לקבלן). מכאן התביעה שלפני, שעניינה באכיפת הסכם המכר תוך קיזוז של הפיצוי המוסכם מהתמורה שנקבעה בהסכם.

התביעה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום כתביעה לפינוי נכס ולתשלום פיצוי מוסכם ו"נזק והפסד שנגרמו לתובעים בעטיים של הנתבעים". בהחלטת בית משפט השלום מיום 12.1.2023 הובהר כי המקרקעין מצויים בהליכי הסדר וכי מאחר שהמהות האמיתית של התביעה היא אכיפת הסכם מכר מקרקעין, כפי שהסכימו גם התובעים, הרי שהסמכות העניינית מסורה לבית משפט זה. לפיכך הורה על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, ולנוכח הוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קנה בית המשפט הנעבר סמכות לדון גם בסוגיית הפיצוי המוסכם. מטעם זה אין צורך לפצל בין הדיון בשאלת האכיפה לדיון בשאלת הפיצוי המוסכם (פיצול בו נוקטים בתי המשפט בעקבות ההלכה שנפסקה בע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457 (1958); הלכה זו עודנה עומדת על מכונה - ראו לאחרונה ע"א 6460/21 פרץ נ' כהן, מיום 18.6.23, בפסקה 68 לפסק-הדין).

הנתבעים לא העלו טענה כלשהי לפגם בכריתת ההסכם, לחוסר תום לב במשא ומתן או כל טענה אחרת מכוחה ניתן להורות על ביטול ההסכם או על בטלותו. התנהלות זו לא נבעה מהעובדה שאין הם מיוצגים, אלא מכך שכבר בסמוך לחתימת ההסכם טענו אך לחרטה שלאחר מעשה. לשיטתם, מספר ימים לאחר חתימת ההסכם החליטו שאין באפשרותם לעזוב את דירתם בשל גילם המופלג ומצב בריאותם הרופף. הם פנו לתובעים בבקשה ש"יוותרו" על החלת ההסכם, אך אלה לא נענו להם. בכתב ההגנה ובדברים שנאמרו בדיונים שהתקיימו במסגרת התובענה שב הנתבע וטען כי לנוכח מצבם הבריאותי של הנתבעים הרי שיציאתם היא בגדר פיקוח נפש הדוחה כל מצוות שבתורה, ועל אחת כמה וכמה שהוא דוחה הסכמים שנעשו בין צדדים לחוזה.

העובדות הנוגעות לעניין

אין מחלוקת של ממש בנוגע לנסיבות שהובילו לכריתת ההסכם ולאחר מכן להודעת הנתבעים על סירובם לעמוד בהוראותיו: