ת"א 28494-11-11 צפניה נ' עיריית קרית אתא

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מכך שבעת שצעד על מדרכה בתחום שיפוטה של הנתבעת, נכנסה רגלו לבור עמוק במדרכה והוא מעד (להלן: "התאונה").

התובע צרף לתביעתו חוות דעת מומחה שלפיה בעקבות התאונה נותרה לו נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10%. מנגד הגישה הנתבעת חוות דעת מומחה מטעמה, שלפיה לא נותרה לתובע נכות. לנוכח הפערים בין חוות הדעת מיניתי מומחה מטעם בית המשפט, שקבע שלתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה.

הצדדים הסכימו שיינתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

התובע טען כי רגלו נכנסה לבור שנוצר עקב עקירת תמרור כשנתיים קודם לכן, ומאז נותר פתוח. קיום המפגע מלמד על רשלנות של הנתבעת. התובע עתר שייפסק לו פיצוי בגין כאב וסבל.

הנתבעת טענה כי מן הדין לדחות את התביעה, הן מחמת חוסר מהימנותו של התובע, העולה מהחומר שהוגש, והן מחמת העובדה שהוצאותיה של הנתבעת עבור חוות דעת המומחים מטעמה ומטעם בית המשפט "בולעות" את סכום הפיצוי המגיע לתובע, אף אם מגיע לו פיצוי כלשהו.

הנתבעת ציינה כי גרסת התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, ויש לזקוף לחובתו את העובדה שלא הגיש תצהירים של מי שהייתה אז בת זוגו, וכיום אשתו, והייתה עדה לתאונה, ואף לא של גיסו, שלטענתו פינה אותו ממקום התאונה. הנתבעת הפנתה לסתירה לגבי מועד התאונה בין האמור בתצהירו של התובע, שם נטען שהתאונה ארעה ביום 14.9.10, וכי בסמוך לאחריה פונה על ידי גיסו לקבלת טיפול רפואי, לבין המסמך הרפואי מאותו יום, שבו צוין כי התאונה התרחשה יום קודם לכן, כפי שגם צוין בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (יצוין שגם בחוות דעת המומחה מטעם התובע צוין שהתאונה התרחשה ביום 13.9.10).

הנתבעת הוסיפה שחוקר מטעמה שוחח עם אביו של התובע ועם אחיו, המתגוררים עמו באותו בית, ואלה לא ידעו כי נחבל. הנתבעת ציינה שגם במסמך הרפואי מיום 14.9.10 צוין כי אין סימני חבלה חיצוניים.

הנתבעת הפנתה לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שציין בחוות דעתו כי בבדיקתו את התובע "הייתה התנהגות מגמתית עם חוסר שיתוף פעולה ע"י התובע, דבר שלא תואם את הממצאים בתיקו הרפואי".

הנתבעת עתרה לדחיית התביעה מחמת חוסר אמינותה של גרסת התובע.

לחילופין טענה הנתבעת שיש לזקוף לחובתו של התובע אשם תורם בשיעור מכריע, ולנכות מסכום הפיצוי סך של 7,557 ₪ שהוציאה על חוות דעת המומחים מטעמה ומטעם בית המשפט, כך שגם לפי חלופה זו התוצאה תהא דחיית התביעה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, שכן אף אילו קיבלתי את גרסת התובע ביחס לנסיבות התאונה, לא היה מקום לפסוק לו פיצוי ששיעורו עולה על הוצאות הנתבעת עבור חוות דעת המומחים. מאחר שמומחה בית המשפט קבע כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה, היה מקום לקזז מסכום הפיצוי את הוצאותיה של הנתבעת עבור חוות הדעת, והתוצאה הייתה שאין התובע זכאי לפיצוי מהנתבעת.