ת"א 2845-11-14 קרני נ' פרי הארץ קולינריה 2009 בע"מ ואח'

 לפני בקשת הנתבעות להתיר להן לזמן חמישה עדים, מבלי שעדותם הראשית תוגש קודם לכן בתצהיר. בבקשה הובלעה עתירה לדחות את מועד הגשתם של דוחות חקירה ותצהירי החוקרים שערכו אותם עד תום פרשת התביעה. התובע מתנגד לבקשה ומבקש לדחותה.

1.הנתבעות מבקשות להתיר להן לזמן למתן עדות מטעמן חוקרים שהופעלו על-ידן מטעם 'בטיחות אנוש' (להלן החוקרים), וכן ארבעה עדים שלא נתנו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים: גב' שירלי ליבוביץ, מר אריק חכימי, מר תומר אלחטיב ונציג מוסמך מחברת אביבה אירועים השכרת ציוד בע"מ (להלן חברת 'אביבה אירועים'). כאמור, התובע מבקש לדחות את הבקשה.

2.עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה. עוד עיינתי בדוחות החקירה שערכו החוקרים, אשר הוגשו לעיוני בלבד, במעטפה סגורה, על-פי החלטות מן התאריכים 28.2.2016 ו- 9.11.2016 (להלן דוחות החקירה).

3.יש להבחין בין תרעומתו של התובע על התנהלותן הדיונית של הנתבעות – שנעוצה באי-קיומן את החלטות בית-המשפט שנסבו על הגשת הראיות ככתבן וכלשונן ובמועדן, לבין ההכרעה בבקשה לגופה. טענות על-אודות התנהלות דיונית של בעל-דין מסוג זה, מקומן להישקל ולהיבחן בתום בירור ההליך, אגב הכרעה בנושא ההוצאות. אף אין באמור משום הבעת עמדה לגוף טענות התובע בעניין זה. לכאורה, מחלק מדוחות החקירה שהוגשו לעיוני עולה כי נתבעת 2, אשר ניצבת בחזית ניהול הגנתן של הנתבעות, חוותה קשיים ממשיים, אובייקטיביים, בכל הנוגע לאיתורם של עדים רלוונטיים וגביית עדותם. יש בכך כדי לצדד בבקשת הנתבעות כי ארבעת העדים שנמנו בבקשה ואינם החוקרים ישמעו במועד הדיון בחקירה ראשית ובחקירה נגדית גם יחד, תוך מתן פטור לנתבעות מהגשת עדויותיהם הראשיות בתצהירים.

4.כאמור, התנהלות דיונית לחוד והכרעה בבקשתו של בעל-דין הנסבה על השמעת עדים לחוד.

סעיף 1 בפקודת הראיות [נוסח חדש] מורה כך:

(א)מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.

(ב)בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.

הוראת דין זו מונה את העילות שעל-יסודן מוסמך בית-המשפט לדחות בקשה להזמנת עד. מדובר בעילות מוגבלות ותחומות. כלל הוא שהסמכות לסרב להזמין עד תופעל בזהירות רבה ולעיתים נדירות [רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלזר, פס' 7 (29.7.2015) וההפניות שם (להלן עניין בנק לאומי); רע"א 5573/15 אברבוך נ'OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, פס' 5 (17.8.2015); רע"א 5376/12 אפולו אדקס בע"מ נ' סיטבון (2012)].

על אמות-המידה שחלות בהקשר זה עמד בית-המשפט העליון ברע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאצר, פס' 5 (2007): "כאשר מדובר בעדות שהינה בעליל לא רלוונטית רשאי בית המשפט לסרב לבקשה לזימון העד, מכיוון שמדובר בעדות ש'אין בה צורך' כלשון סעיף 1(ב) לפקודה. עם זאת די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות - על מנת לאשרה. בהקשר זה יש גם להעיר שאין לייחד שלב זה של אישור הזימון בידי בית המשפט לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות". בחינת הרלוונטיות לצורך הזמנת עדים מתפרשת בצורה רחבה; די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות על-מנת לאשרה [עניין בנק לאומי, פס' 7].