ת"א 28439-07-12 דנין ואח' נ' ברזילי ואח'

בפני בקשת המבקש, התובע שכנגד בתיק שבנדון, להורות על מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט בגין התביעה.

המבקש טוען כי יש להעניק לו את הפטור המבוקש נוכח מצבו הכלכלי הקשה והעדר היכולת שלו להיעזר בבני משפחה או בגורמים אחרים לשם מימון האגרה.

מתצהיר המבקש למדתי על מצבו הכלכלי ועיינתי באסמכתאות שצורפו לתמיכה בתצהיר.

המשיבות, מנגד, טוענות כי אין להעניק את הפטור המבוקש בטענה כי המבקש לא הציג בפני בית המשפט תמונה מלאה. לטענתן יש למבקש חנות נוספת מלבד זו שצוינה בבקשה, הוא משתמש ברכב אחר מזה שהצהיר עליו ואין לו הסבר להעברות כספים הנזכרות בחשבונו.

המדינה השיבה לפניית בית המשפט כי על פניו, מצויים חשבונותיו של המבקש ביתרת זכות, יש בהם חסכון ופקדון (שצוין כי הוא משועבד).

המבקש השיב לתגובת המשיבות ולתגובת המדינה.

דיון והכרעה:

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

תקנות האגרות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט בניהול ההליך המשפטי ויש בו אף כדי לבסס את רצינות ההליך. מאידך, אין בחיוב באגרה כדי לאיין את זכותו של הפרט להיזקק לשירותי מערכת המשפט מטעמי חוסר יכולת כלכלית.

לפיכך, נקבע בתקנות מנגנון המאפשר מתן פטור מאגרה בהתקיים נסיבות מסוימות.

לפי תקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז- 2007, על בית המשפט לבחון האם אין ביכולת התובע לשלם את אגרת ההליך והאם נראה כי ההליך מגלה עילה. רק בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, רשאי בית המשפט לפטור התובע מתשלום האגרה, כולה או חלקה. תקנה 19 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 קובעת רשימת בעלי דין הפטורים מאגרה.