ת"א 28277-11-13 א. י. ואח' נ' מ. ס. ואח'

1.התובע מס' 1 (להלן: התובע) הגיע ביום 15.11.2006 אל חנות לאספקת אביזרי חשמל של הנתבעת מס' 3 (להלן: החברה), על מנת להיפגש עם הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע), שהינו אחד ממנהליה, ולדון באופן פירעון חוב אשר החברה שבבעלות התובע חבה לה. בערבו של אותו יום נלקח התובע על-ידי אחיינו לחדר מיון בבית החולים רמב"ם בחיפה, כשהוא חבול בחלקי גוף שונים, לאחר ששעה קלה לפני כן הוא הגיש במשטרה תלונה על כליאת שווא ותקיפה. כעבור כחודש הוא פנה לתובע מס' 2 (להלן: הביטוח הלאומי), אשר הכיר בהתרחשות תאונת עבודה ביום 15.11.2006, קבע לו שיעורי נכות (לאחר שבדק את התובע והוצגה בפניו חוות דעת, בה נקבעה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי) ואף שילם לו גמלאות על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

בחלוף שבע שנים חסר יום אחד הגישו התובע והביטוח הלאומי תביעה נגד הנתבע, החברה ונתבע מס' 2 (להלן: ה'), לפיצוי בגין נזקי גוף ולשיבוב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. בתביעה נטען כי הנתבעים הם אשר גרמו לפגיעות בתובע ביום 15.11.2006 וביצעו כלפיו עוולות של רשלנות, תקיפה, כליאת שווא והפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין או הפקודה). התובע טען כי הנתבע תקף אותו באלימות וביחד עם ה' אף כלא אותו. לכתב התביעה המתוקן צורפו חוות דעת של מומחים רפואיים בתחומי נוירולוגיה ואף אוזן וגרון, אשר בדקו את התובע באוגוסט 2015 וקבעו לו שיעורי נכויות צמיתות בגין ליקוי קוגניטיבי, פגיעה באוזן הפנימית, טנטון תמידי ופגיעה בלסת.

2.הנתבעים הכחישו כי נקטו באלימות כלפי התובע וכפרו בביצוע העוולות שיוחסו להם. בכתב ההגנה שהגישו הנתבע והחברה הם אישרו כי אכן התקיימה הפגישה העסקית שתוארה בכתב התביעה, אולם טענו כי במהלך אותה פגישה היה זה התובע שנקט באופן אלים, כאשר הודיע לנתבע כי אין בכוונתו לסלק את חובו לחברה, וניסה בכוח לחלץ מידיו את שיק ביטחון אותו הפקיד התובע בעבר אצל החברה. בכתב ההגנה המתוקן הועלו אף טענות מקדמיות של שיהוי שגרם לנזק ראייתי והיעדר יריבות בין התובע לחברה.

3.שאלת החבות התבררה תחילה. לאחר שהובאו לגביה ראיות, ולאחר שהתובעים הגישו סיכומיהם בכתב, הושגה הסכמה בין התובעים לבין ה', לה ניתן ביום 2.5.2016 תוקף של פסק דין חלקי, ולפיה נדחתה התביעה נגדו, והתובע התחייב לשלם לו הוצאות במידה ובסופו של יום יחויבו הנתבע והחברה לשלם לתובע פיצוי על נזקיו.

4.מאחר ובסיכומיו זנח בא-כוח התובע את הטענות לגבי ביצוע עוולות של כליאת שווא ורשלנות, יתמקד פסק הדין החלקי בשאלת החבות בנוגע לעוולת התקיפה בלבד. תחילה אסקור את הראיות שהובאו, ולאחר מכן אכריע בין הגרסאות השונות.

גרסת התובע

5.ביום האירוע בשעה 19:01 נרשמה במשטרה הודעתו של התובע (ת/2), בעקבות תלונתו במשטרה על כליאת שווא ותקיפה הגורמת חבלה של ממש:

"היום באתי לחנות ... לצרכי חשמל ... בעל החנות בשם ... על מנת לסגור חשבון כספי בינינו. התפתח ויכוח בינינו. באתי אליו עם צ'קים מוכנים, והוא לא היה מוכן להסדר התשלומים כפי שהצעתי. נתתי לו את הצ'קים, והוא אמר לי שאם לא אתן לו צ'ק מזומן הוא יעביר את הצ'ק לגובים בשוק האפור. אמרתי לו שאני לא מסוגל ורציתי לקחת את הצ'ק, ואז הוא התנפל עלי ולקח ידית בצבע כסף, החזיק אותה בידו והחל להכניס לי מכות אגרוף בפנים והיכה אותי בכל הגוף ... ויש לי כאבים בצלעות ובראש ובכל הגוף, ואז הוא נעל את הדלת החיצונית והוציא את המפתח, ולא איפשר לי לצאת. ביקשתי לצאת והוא אמר לי שאני לא יוצא מהחנות, והוא ירצח אותי, אלא אם אשלם לו את התשלום החוב. אמרתי לו שאין לי אפשרות לשלם ואז הוא משך אותי בחולצה והושיב אותי בכסא, ושלח את השותף שלו שהביא מִשהו מבחוץ, שאמר לי שידאג לטפל בי אם לא אשלם למ' (הנתבע - א"ג). הוא לא תקף אותי פיזית רק דיבר, ואז הבחור אמר לי שאם הצ'קים שלי לא יפרעו הוא יסגור אתי את החשבון, ואז מ' אמר לי שוב, אם לא תשלם לי אני אדאג לרצוח אותך, ואז העבריין אמר שהוא יחזיק את הצ'ק ביטחון אצלו ואז מ' אפשר לי לצאת מהחנות, ומי שהרחיקו אותו ממני הם החתן שלו בשם נ' ובחור בשם ... (ה' - א"ג) שהוא השותף של מ' ...".