י' נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל ואח'

תיק נוסף הדן באלימות שוטר. 

מבוא

1.בתום מרדף שניהל הנתבע 2 (להלן: "השוטר") אחר התובע לשם ביצוע פקודת מאסר בגין אי תשלום מזונות נעצר התובע ונכבל באזיקים בידיו. בסמוך לאחר המעצר, תקף השוטר את התובע.

השוטר הורשע לאחר הסדר טיעון, בכך שבהיותו שוטר בתפקיד, היכה את התובע ,באמצעות אגרופו, בלחיו השמאלית של התובע פעמיים. השוטר הורשע בעבירה של תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ההליך הפלילי הסתיים בהרשעה וממילא הממצא שהשוטר תקף את התובע מחייב גם בהליך זה וזאת בהתאם להוראת סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

2.התובע הגיש תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.

למעשה, לא יכולה להיות מחלוקת באשר לאחריות השוטר, שכן בכתב ההגנה לא חלקו הנתבעים על הקביעות בהליך הפלילי והמדינה- הנתבעת 1 אף הבהירה שלא היה מקום להפעלת כוח לאחר שהתובע נחבל ונעצר.

משכך הדבר, טוב היו עושים הצדדים לו היו מגיעים להסדר המייתר דיון והכרעה, אך למרבה הצער לא עשו כן ויש להכריע בשאלות שבמחלוקת.

התקיפה

3.מעבר לפסק הדין בהליך הפלילי שדי בו כדי לבסס את עוולת התקיפה, העידו שני עדים אובייקטיבים שהיו עדים לאירוע.

4.בחינת העדויות שהובאו, מובילה לתמונה הבאה: