ת"א 27938-02-16 קשת בנדיקט ואח' נ' ק.י השבת מים בע"מ ואח'

מחלוקת בין הצדדים לגבי שאלה בשאלון שהעבירו התובעים לנתבעים.

התובעים מבקשים כי הנתבעים יגלו להם במסגרת השאלון את זהות הטכנאי שביצע אצלם את ההתקנה, את תעודת הזהות שלו ואת כתובתו ואילו הנתבעים מתנגדים לכך.

לטענת התובעים, הנתבעים לא העלו כל טענת חיסיון מוכרת בדין שלא להשיב על השאלה ואין מחלוקת כי השאלה רלוונטית ועל כן יש לחייב את הנתבעים להשיב לשאלה. לטענת הנתבעים, מטרתם של התובעים היא לגלות את פרטי העדים שיובאו על ידי הנתבעים ולכך אין מקום במסגרת שאלון.

בתשובת התובעים, הם טוענים כי מטרתם איננה לגלות פרטי עדים אלא שהם מבקשים כפי שאף ציינו בסעיף 4 לכתב התביעה, לצרף כבעל דין נוסף את הטכנאי, אשר לטענתם הוא בעל דין דרוש.

דין הבקשה להידחות.

תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם, בהחליטו בדבר בקשת הרשות, ישקול כל הצעה שתבוא מצד הנשאל למסור לו פרטים או להודות בעובדות או להראות מסמכים הנוגעים לדברים הנדונים, כולם או מקצתם, והרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה."

לעניין תכליתו של השאלון ראה בספרו של א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [מהד' 12 – 2015] (להלן: "גורן"), בע' 277:

"גילוי ידיעות בדרך של תשובות לשאלון נועד למטרה משולשת: א. לקבל מידע שיסייע למבקש בהוכחת טענותיו, או בסתירת עמדת יריבו; ב. להשיג הודיות מהיריב; ג. לחסוך בדרך זו את הטרחה ואת ההוצאות הכרוכות בהבאת עדים".