ת"א 2778-04-11 א.ב. נ' ע.נ. ואח'

1.חוקר פרטי נשכר על ידי אישה לגלות את מקום מגוריו של בעלה, ממנו היא מצויה באותה עת בהליכי גירושין. החוקר עקב אחר הבעל, בעצמו ובסיוע של חוקר אחר. בשלב כלשהו גילה הבעל שעוקבים אחריו. הוא הגיש תלונה למשטרה נגד החוקרים הפרטיים, אולם זו לא הולידה כתב אישום. הבעל הגיש קובלנה פרטית נגד החוקרים הפרטיים, אשר נמחקה בהסכמת הצדדים. תחתיה, הגיש הבעל את התביעה הנוכחית, שעילתה פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות או החוק). האם זכאי הבעל לפיצוי כספי בשל הפגיעה בפרטיותו כתוצאה מן המעקב אחריו? זו השאלה העומדת להכרעה.

2.יצוין כי תחילה נשמעה התביעה לפני כב' השופטת ש' רנר, ועם מינויה לבית המשפט המחוזי, הועברה לטיפולי. עוד יצוין כי נוכח העובדה שיש בהליך שלפניי כדי לפגוע בפרטיות של צדדים שלישיים שלא היו צד להליך, ובשים לב לכך שהתובע הגיש ראיות הלקוחות מהליך שהתנהל בדלתיים סגורות בבית המשפט לענייני משפחה, יפורסם פסק הדין תוך זיהוי בעלי הדין בראשי התיבות בלבד.

הרקע העובדתי וטענות בעלי הדין

3.התובע היה בתקופה הרלוונטית לתביעה בהליכי גירושין מאשתו (אשר במועד בירור ההליך שלפניי כבר הייתה גרושתו; להלן: אשת התובע או אשתו). לאחר שהתובע עזב את ביתם המשותף, שכרה אשתו את שירותיו של חוקר פרטי, הוא נתבע 1. אשת התובע ביקשה מהחוקר הפרטי לאתר את מקום מגוריו של התובע. לצורך ביצוע המעקב מסרה אשת התובע לנתבע 1 את כתובת המגורים של חבר של התובע, שם אמור היה התובע להתגורר באותה עת (להלן: חברו של התובע). עוד מסרה אשת התובע לנתבע 1 את פרטי הרכב של בנו של חברו של התובע, אשר שימש את התובע באותה תקופה.

4.נתבע 1, בסיוע של נתבע 2, ביצע מעקב אחר התובע. ממצאי המעקב רוכזו בדוח חקירה שהועבר לאשת התובע, ואשר נושא תאריך 23.1.2007. בדוח פורטו שורה של מעקבים ותצפיות, שבוצעו בשלהי חודש דצמבר 2006 ובחודש ינואר 2007. חלק מן המעקבים בוצע בעקבות מידע מקדים שנמסר לנתבעים על ידי אשת התובע. ממצאי הדוח קבעו שהתובע שוהה בדירה בירושלים השייכת לאישה אשר עימה, כך הסתבר, היה התובע בקשר רומנטי באותה עת.

5.אין מחלוקת כי התובע גילה שהוא נתון למעקב. לטענת התובע, זיהה כי עוקבים אחריו פעמיים. הנתבעים אישרו שזיהו כי נחשפו פעם אחת, אך לא הכחישו את שני המעקבים. אקדים ואציין כי בשים לב ליתר הראיות שהוגשו בהליך שלפניי, מקובלת עליי הטענה לפיה התובע זיהה את המעקב פעמיים. הפעם הראשונה הייתה ביום 10.1.2007. הפעם השנייה הייתה כשבוע לאחר מכן, במעקב מיום 18.1.2007.

6.התביעה שלפניי הוגשה כחמש שנים לאחר שהנתבעים עקבו אחרי התובע. בפרק הזמן האמור התנהלו שורה של הליכים – חלקם בין התובע לבין אשתו וחלקם בין התובע לבין הנתבעים ואשת התובע. כך, הגיש התובע הליכים למניעת הטרדה מאיימת במסגרת הליך הגירושין. בנוסף הגיש התובע תלונה במשטרה נגד נתבע 1, שלא הובילה להגשת כתב אישום. ערר שהגיש התובע על ההחלטה לסגור את תיק החקירה נדחה. בעקבות דחיית הערר הגיש התובע קובלנה פרטית נגד הנתבעים ונגד אשתו. במסגרת הקובלנה קיבל התובע מידע הכולל את פלט שיחות הטלפון של הנתבעים וכן את איכוני הטלפונים שלהם. כל אלה שימשו כראיות בהליך שלפניי. ביום 28.12.2010, במסגרת הסכמה דיונית, נמחקה הקובלנה. ההסכמה הדיונית כללה התחייבות של התובע שלא להגיש קובלנה נוספת נגד הנתבעים, תוך שהתובע שומר על זכותו להגיש הליך אזרחי נגד הנתבעים (פרוטוקול הדיון וההחלטה מיום 28.12.2010 צורפו כנספח ז' לכתב התביעה). בעקבות החלטה זו הוגש ההליך שלפניי.

7.כתב התביעה מייחס לנתבעים פגיעה בפרטיות התובע ובשמו הטוב. לטענת התובע, הנתבעים מסרו לאשתו דאז פרטים אישיים על תנועותיו, וכן פרטים אישיים על אודות האנשים עימם נפגש, ובכלל זאת פרטים לגבי בת הזוג שהייתה לו באותה עת וילדיה. לטענת התובע, כתוצאה מהמעקב הוא איבד את שלוות נפשו ונאלץ לשנות את אורח חייו באופן מהותי. אלה באו לידי ביטוי ביציאות לא שגרתיות מן הבית; בשינוי בהרגלי התחבורה ובמסלולי הנסיעות; בהימנעותו משימוש בטלפון הסלולרי שלו; בהימנעות מפגישות עם נשים במקומות ציבוריים, ובהוצאות כספיות שנגרמו לו כתוצאה מהחשש למעקבים נוספים אחריו. בגין הפגיעה בפרטיות תבע התובע מהנתבעים פיצוי בסך של 100,000 ש"ח.

בכתב התביעה נטען עוד כי מסירת הידיעה לאשתו דאז לגבי קשריו של התובע עם בת זוגו היא בגדר לשון הרע, אשר פגעה ביחסיו עם ילדיו. זה המקום לציין כי בשלבים מאוחרים של ההליך נזנחה טענה זו והיא לא נזכרה בסיכומי התובע. עוד יצוין כי בכתב התביעה טען התובע כי בשל המעקב התפרצה אצלו מחלת הסוכרת. הוא אמד את הנזק בגין כאב וסבל ב-50,000 ש"ח. עילה זו נמחקה מכתב התביעה, בהיעדר חוות דעת להוכחת עניין שברפואה (ראו, בהחלטת כב' השופטת ש' רנר מיום 6.6.2013, אשר הורתה על מחיקת סעיפים 20, 26, 27, ו-28.3 לכתב התביעה). הלכה למעשה, נותרה לבירור רק העילה הנוגעת לפגיעה בפרטיות.