ת"א 27710-11-10 פארג' נ' נתשה

התובעת עותרת בתביעה זו לצו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבע להיכנס לקרקע בשכונת אל-חרייב בבית חנינה שבירושלים הידועה כחלקה 170 בגוש 30605 וכן יאסור עליו לבצע במקום עבודות או כל פעילות תכנונית אחרת.

לטענת התובעת, אביה הוא הבעלים של מחצית מהזכויות בחלקה ומשנפטר האב היא ואחיה הם יורשיו, והזכויות במגרש הן חלק מעזבונו.

התביעה מתייחסת למחצית מהמגרש. אין מחלוקת כי בעל הזכויות במחצית השנייה של הקרקע היה דודה המנוח של התובעת, מחרב עבדל עזיז סילמי (להלן: הדוד), וכי הדוד מכר את זכויותיו בחלקה בשנת 1964.

לטענת התובעת: "אביה המנוח עד פטירתו בשנת 2003 כאמור, וכן התובעת ואחיה עושים מנהג בעלים במגרש ומעולם לא נשמעה טענה אחרת מטעם צד כלשהו בעניין זה" (סעיף 8 לכתב התביעה).

עוד לטענת התובעת: "הגבול בין המגרשים ברור, ומעולם, עד לימים האחרונים (מועד הגשת כתב התביעה, ע.כ.) לא נשמעה טענה ו/או דרישה מצד הנתבע ו/או מטעם צד ג' כלשהו בקשר לזכויותיו של אביה המנוח של התובעת במגרש" (סעיף 12 לכתב התביעה).

לטענת ב"כ התובעת הקרקע רשומה על שם האב המנוח, ולכן על הנתבע הנטל להוכיח כי הוא רכש את הזכויות בה.

בכתב הגנתו העלה הנתבע מספר טענות מקדמיות והן כי אין יריבות בין התובעת לנתבע שכן אביה מכר את חלקו במגרש כבר בשנת 1964; התובעת טוענת טענת זיוף, אולם אינה מפרטת אותה; לא צורף צו ירושה של האב והתובעת לא הוכיחה קשר איתו.

לגופו של עניין טען הנתבע כי הוא רכש את הזכויות במגרש והוא הבעלים שלו. לטענתו, מהמסמכים המצויים ברשותו עולה כי בתאריך 7.9.64 מכרו אביה של התובעת ואחיו מחרב את החלקה לעבד אל חמיד פראג', באמצעות ייפוי כח אשר נחתם בפני הנוטריון הירדני בירושלים אשר מספרו 2020/64.

בתאריך 22.9.64 מכר עבד אלחמיד פראג' את המגרש למוסטפא עבד אלחי ערפה, על פי ייפוי כח בלתי חוזר שמספרו 2183/64.

מוסטפא עבד אלחי ערפה מכר את החלקה בתאריך 16.11.64 למוחמד סעדי אסעד ערפה וממנו קנה הנתבע את החלקה, מחציתה בשנת 1999 והמחצית השנייה בשנת 2009.