פלונית נ' אגודת אלמקאסד האיסלאמית לצדקה בירושלים

בפניי תביעה, שהוגשה לאחר שתביעה קודמת באותו ענין שהוגשה בתיק 2706-05-16, נמחקה מחוסר מעש בשל אי הגשת חוות דעת, בגין רשלנות רפואית נטענת של הנתבעת שכתוצאה ממנה נותרה התובעת נכה 100% ומשותקת.

התובעת תושבת כפר יאטה שבשטחי הרשות, סבלה מכאבי גב ופנתה ביום 3.7.11 לבית חולים מוקסד המופעל על ידי הנתבעת (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת סברה כי לא ניתן לבצע לתובעת בדיקת MRI וזאת בשל כך שהיא עברה בשנת 1996 ניתוח להחלפת מסתם מיטרלי. בשל כך הוחלט על ביצוע בדיקת מיאלוגרפיה במסגרתה בוצעו הזרקות של חומר ניגוד לגב התובעת שכתוצאה מהם הפנה התובעת לפראפלגית מלאה. התובעת פיתחה המטומה פאראספינטית וטופלה בויטמין K וכן ב-FFP (לתיקון תפקודי קרישה) יום לאחר מכן.

יש לציין כי כתוצאה מהניתוח להחלפת המסתם בשנת 1995 טופלה התובעת באופן קבוע בקומנדין עם מעקב בדיקות קרישה קבועות.

התובעת טוענת כי ההחלטה שלא לבצע בדיקת MRI היתה שגויה. ניתן היה לבצע את הבדיקה למרות הניתוח שעברה להחלפת המסתם. עובדה היא שבסופו של דבר בוצעה בדיקת MRI. הבחירה לבצע בדיקת מיאלוגררפיה שהיא בדיקת הדמיה של חוט השדרה, דיסקים ושורשי עצבים הכרוכה בהזרקת חומר ניגוד היתה, לטענת התובעת, רשלנית וההזרקה הכרוכה בבדיקה זו היא שגרמה למצבה של התובעת.

התובעת טוענת עוד כי לאחר שכבר הוחלט על ביצוע מיאלוגרפיה ולאחר שכתוצאה מהזריקה החלה התובעת להרגיש חולשה ושיתוק היה צורך לבצע מיידית בדיקת MRI. משלא בוצעה בדיקה כזו באופן מיידי וכעת שהשיתוק התקבע, לא ניתן לנתח. לטענת התובעת, יש לראות בפעולות שבוצעו ושלא בוצעו על ידי הנתבעת כרשלנות שתוצאותיה הפיכת התובעת לפראפלגית ונכה 100% ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בנזקים שנגרמו לתובעת. התובעת טוענת עוד כי קודם להזרקות לא בוצעה בדיקת קרישה למרות שהיה ידוע שהתובעת מטופלת בקומדין (תרופה לדילול דם). גם בכך יש רשלנות שבגינה יש לחייב את הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי בדיקת מיאלוגרפיה הינה בדיקת הדמיה בטוחה בדרך כלל עם אחוז סיבוכים נמוך מאוד. אמנם בדיקה זו מבוצעת היום פחות מבעבר כאשר לרוב האבחנה נעשית על ידי בדיקת CT או MRI, אך במקרים מסוימים עדיין יש אינדיקציות לשימוש במיאלוגפריה בין היתר כאשר בגוף הנבדק יש גוף זר מתכתי כגון מישתלים שהוכנסו בניתוח.

השאלה היא איפוא האם הטיפול וההחלטה לבצע בדיקת מיאלוגפריה ואופן ביצועה מהווים רשלנות שבגינה יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת , ככל שיקבע שהטיפול היה רשלני, מהו גובה הפיצוי.

למעשה שאלת האחריות נובעת מ-2 שאלות משנה. האחת, האם נכון היה לבצע את הבדיקה שבוצעה או שנכון היה לבצע בדיקה אחרת שסיכוי הפגיעה בה נמוכים יותר?

השניה, האם השיתוק שנגרם כתוצאה מביצוע הבדיקה מקורו בשטף דם פנימי שנוצר כתוצאה מההזרקה? האם נעשו הבדיקות המקדימות למניעת שטף דם כזה? והאם הטיפול שניתן לאחר שהתברר שהתובעת מתחילה לסבול משיתוק היה מתאים? או שמא השיתוק נוצר כתוצאה מאלרגיה לחומר הניגוד, אלרגיה שלא ניתן לדעת עליה אלא לאחר שהחומר מוזרק ולפי המחקר ידוע שהיא מופיעה אצל כ0.5% מהנבדקים להם הוזרק חומר הניגוד.

נחקרו בפני התובעת (לציין שהיא נחקרה רק כתוצאה מבקשת הנתבעת לחקור אותה ולא נתנה תצהיר עדות ראשית). כן נחקר בנה של התובעת וכלתה וכן המומחה מטעמה שנתן את חוות הדעת. מטעם הנתבעת נחקרו (מלבד התובעת כאמור לעיל) המומחה אשר נתן חוות דעת מטעמה וכן הרופא שביצע את הבדיקה.