מלכה ואח' נ' פרץ ואח'

הצדדים עוסקים במסחר בשופרות. התובע שכנגד (להלן "פרץ") היה הבעלים של עסק לייצור ושיווק שופרות. הנתבע שכנגד 1 (להלן" מלכה") הוא בעל מניות של הנתבעת שכנגד 2 (להלן "אומן שירותי יהדות"), אשר אף היא עוסקת בייצור ובמסחר בשופרות. הנתבע שכנגד 3 (להלן "עופר") הינו מנהל אצל אומן שירותי יהדות. הנתבע שכנגד 4 (להלן "פרוור") הוא, לטענת פרץ, שותף סתרים של מלכה ואומן שירותי יהדות.

ביום 13.3.2014 הגישו מלכה ואומן שירותי יהדות תביעה נגד פרץ לקבלת פיצוי על סך של 350,000 ₪ בטענה כי פרץ פרסם לשון הרע בעניינם, וזאת על רקע סכסוך בין הצדדים שחתמו על שורת הסכמים בעניין עסקיהם בתחום השופרות. נטען כי פרץ הפיץ מכתבים בהם נכתב כי מלכה או מי מטעמו ביצע פריצה וסוחר בשופרות גנובים. המכתבים, כך נטען, הופצו בקרב ספקים וסוחרים בתחום עסקי השופרות.

פרץ הגיש ביום 17.7.14 כתב הגנה ולצידו תביעה שכנגד על סך של מיליון ₪ נגד מלכה, אומן שירותי יהדות ועופר. התביעה שכנגד עניינה טענות לחיובים שונים בעקבות הסכם שותפות שנחתם בין הצדדים ובעקבות פסק בוררות שניתן ביניהם.

ביום 28.2.2018, לאחר שהחליף ייצוג, הגיש פרץ תביעה שכנגד מתוקנת על סך של למעלה מ-10 מיליון ₪ ותוך הוספת פרוור כנתבע נוסף. בכתב ההגנה שכנגד המתוקן נטען כי לאור סכומה של התביעה שכנגד המתוקנת אין לבית משפט זה סמכות לדון בה.

לאחר מספר התדיינויות הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות בעניין השלמת הליכים מקדמיים ומועדים להגשת תצהירים. למרות הסכמה זו התעכבה השלמת ההליכים המקדמיים בשל חילוקי דעות שהתגלעו בין פרץ ובא-כוחו מטעם הסיוע המשפטי, דבר שחייב להמתין להחלפת הייצוג.

לאחר הסדרת ייצוגו של פרץ הוריתי על השלמת ההליכים המקדמיים ונקבעו מועדים להגשת תצהירים, לדיון קדם משפט ולדיון הוכחות. בטרם הדיון המקדמי הוגשו תצהירי התובעים בלבד בשתי התביעות. בדיון המקדמי שהתקיים ביום 30.1.2019 הועלתה הצעה לפיה התביעה העיקרית תוכרע לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן "חוק בתי המשפט"), והתביעה שכנגד תימחק ותוגש מחדש לבית המשפט המחוזי לאור סכומה.

ביום 28.2.19 הוגשה הודעה מטעם פרץ לפיה הוא נוטה לקבל את הצעת בית המשפט אך זקוק לאישור הסיוע המשפטי. בהתאם לבקשות נוספות מטעמו, ניתנה ארכה בת 30 יום להגשת עמדה, וכן ארכה להגשת הראיות עד לאחר מתן עמדה להצעה. ביום 28.3.19 התבקשה ארכה נוספת לקבלת אישור הסיוע המשפטי. מאחר שהיה קבוע מועד לשמיעת הוכחות ליום 14.4.19, מועד שהלך והתקרב, קבעתי כי בכל מקרה יתקיים במועד זה דיון הוכחות בתביעה העיקרית, אלא אם כן יגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לתביעה זו.

ביום 7.4.19 הודיע פרץ כי הוא מבקש להמשיך בהליכים כסדרם והגיש תצהיריו בתביעה העיקרית. בנסיבות אלו, כאשר טרם הוגשו מלוא התצהירים בתביעה שכנגד בשל העיכוב במסירת הודעתו של פרץ להצעת בית המשפט; כאשר טרם ניתנה החלטה בעניין הסמכות לדון בתביעה שכנגד; בשל הסוגיות השונות המתעוררות בשתי תביעות אלו; ועל מנת שלא לשוב ולעכב את הדיון בתביעה העיקרית שנפתחה לפני למעלה משש שנים; הוריתי על קיום דיון ההוכחות בתביעה העיקרית בלבד (וראו סעיף 53(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המסמיך את בית המשפט להורות על הפרדת הדיון).

בדיון ההוכחות נשמעו הראיות בתביעה העיקרית והצדדים סיכמו טענותיהם. כמו כן השלימו הצדדים טיעון בעניין הסמכות לדון בתביעה שכנגד בבית משפט זה. יחד עם החלטה זו ניתן פסק הדין בתביעה העיקרית, והחלטה זו עניינה בסמכות לדון בתביעה שכנגד. יש לציין כי הנתבעים שכנגד העלו טענות סף נוספות בכתב הגנתם, כגון באשר לצורך לעכב הליכים בשל הסכם בוררות בין הצדדים. עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי בשאלת הסמכות, אין מקום להידרש לטענות סף נוספות.