עיריית תל אביב יפו נ' ש.ב.א מועדונים בע"מ ואח'

עניינו של פסק דין זה הוא תביעה כספית לתשלום סך של 133,229 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה) בגין חיובי ארנונה, אגרת מים והוצאות אכיפה, אשר לא שולמו על ידי הנתבעת 1 תוך חיוב הנתבע 2 – בעל המניות ומנהלה של הנתבעת 1 בחיובים אלה.

1. הצדדים להליך והרקע הדרוש לענייננו

    

   1. התובעת היא הרשות המקומית שבתחום שיפוטה מצוי הנכס נושא חיובי הארנונה (להלן: "הנכס").

      הנתבעת 1 היא חברה פרטית בע"מ (להלן: "החברה"), אשר הפעילה במועדים הרלוונטיים לתביעה עסק בנכס, המצוי במתחם התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב. לצורך זה התקשרה החברה עם חברת התחנה המרכזית החדשה בהסכם שכירות בלתי מוגנת שמיום 1/12/07 ועד 31/03/09.

      הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוא בעל המניות ומנהלה היחיד של החברה.

   2. אין מחלוקת כי החברה אינה פעילה עוד, הגם שהיא רשומה כפעילה אצל רשם החברות.

      עוד אין מחלוקת כי הנתבעת החזיקה בנכס החל מחודש דצמבר 2007 ועד לחודש יולי 2008, כאשר במהלך תקופה זו זכתה לפטור מתשלום ארנונה עבור החודשים דצמבר 2007 ועד מרץ 2008, בגין "נכס ריק" ובגין "נכס שאינו ראוי לשימוש". כך שחוב הארנונה הנתבע מתייחס רק לתקופה שתחילתה ביום 01/04/2008 ועד ליום 31/07/2008 (בהתאם לרישום בספרי התובעת, נספח 2 לכתב התביעה).

   3. במסגרת התביעה עותרת התובעת להטלת חיוב אישי על הנתבע, כך שחובות החברה לעירייה ייגבו מהנתבע – הוא בעל השליטה ובעל המניות היחיד בחברה. זאת מכוח הוראת סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"). לחילופין, מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בחובות החברה כלפי העירייה מכוח דיני הרמת מסך ההתאגדות לפי דיני החברות.

       

   4. הנתבע מצדו טוען כי אין יסוד להרמת מסך ההתאגדות בינו לבין החברה. לטענתו עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד בדיוק למקרים מסוג זה, ועל מנת לייצר חייץ בין החברה, אשר אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה לבינו. אשר להוראת סעיף 8(ג) בחוק ההסדרים, טוען הנתבע כי לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק לשם תחולתו של אותו סעיף.