ת"א 27346-10-11 אופק - נסיעות ותיירות בע"מ נ' מחישם ואח'

לפני תביעה כספית.

התובעת היא חברה הרשומה כדין בישראל ועוסקת בשיווק מוצרי תיירות, נסיעות וטיולים. הנתבע 1 הועסק על ידה כסוכן נסיעות שכיר משנת 2006 עד שנת 2010. הנתבעת 2 הועסקה על ידי התובעת כמנהלת חשבונות שכירה משנת 2005 ועד שנת 2010. הנתבעת 2 היא אחייניתו של בעלי ומנהל התובעת, מר משה אבישר. לטענת התובעת, הנתבעים חברו זה לזה על מנת להוציא מהתובעת כספים במרמה ושלא כדין במהלך תקופה ארוכה ומדובר במעשה מעילה חמור. לטענת התובעת, הנתבע 1, בהיותו סוכן נסיעות גבה כספים מלקוחות התובעת ולקח סכומים ניכרים מתוך אלה אשר גבה, לכיסו, תחת להעבירם אל התובעת. הנתבעת 2, בהיותה מנהלת חשבונות בנתבעת, הייתה מודעת לדבר המעילה ואמורה הייתה להתריע בפני מנהל התובעת שכן, לטענת התובעת, היא מהווה מערכת הבקרה היחידה אשר אמורה למנוע מעילה אצל הסוכנים. לטענת התובעת, הנתבעת 2 אפשרה את קיום המעילה. עוד טוענת התובעת כי במהלך אוקטובר 2010 נתגלעו מחלוקות מקצועיות ומתיחות אישית בין מנהל התובעת לנתבעת 2 ובפגישה אישית ביניהם אשר נועד לישוב ההדורים, הודיעה הנתבעת 2 כי היא מעוניינת לסיים את עבודתה אצל התובעת. הנתבעת 2 יצאה לחופשה מתוכננת בחו"ל ומחליפתה המיועדת החלה את עבודתה אצל התובעת. אותה מחליפה, כך לטענת התובעת, היא אשר הסבה את תשומת ליבו של מנהל התובעת לאי סדרים חמורים במערכת הנהלת החשבונות עליה הייתה ממונה הנתבעת 2. לטענת התובעת, עם שובה ארצה של הנתבעת 2 סירבה זו לספק הסברים לאי הסדרים אשר התגלו ומנהל התובעת ערך בדיקה מעמיקה אשר בעקבותיה בוצע ביטול של חלק מהרשאות המחשב של הנתבע 1 והוצאתו לחופשה בת שבוע ימים בהסכמת הנתבע 1. התובעת טוענת כי הנתבע 1 החל לדרוש ממנהל התובעת כי ינקה את הנתבע 1 מכל חשד ואף יתנצל בפני העובדים על העוול אשר גרם לנתבע 1 ומשסורבה דרישתו, הוא החליט שלא לשוב לעבודתו. התובעת הגישה מצידה תלונה למשטרה כנגד הנתבע 1 והנתבע 1 זומן לחקירה באזהרה. לטענת התובעת, מנהלה קיבל איומים מטעמו של בכיר במס הכנסה אשר הוא חבר קרוב של הנתבע 1 והוגשה תלונה נוספת אף על איומים במשטרה. התובעת טוענת כי ערכה חקירה כלכלית בידי רו"ח בן ציון הורוביץ ומר מאור משה ובמסגרתה עלה כי הנתבעים ביצעו יחדיו מעילה אשר התבטאה בארבע דרכים שונות: ביטול או אי עריכת קבלות מזומנים, כיסוי חובות בתיקי לקוחות על ידי העברות מתיקים אחרים, כיסוי חובות בתיקי לקוחות על ידי הוצאת חשבוניות פיקטיביות ללקוח עסקי שאינו פעיל וכיסוי יתרות חוב בתיקי לקוחות על ידי מתן הנחות בשערי המרת מט"ח. לטענת התובעת, היקף גניבת הכספים אשר עליה הצליחה התובעת למצוא הוכחות הוא 370,000 ₪ ולטענתה היא רחבת היקף הרבה יותר מכך.

התובעת אף הגישה תובענה נוספת כנגד הנתבע 1 (תיק 24306-03-11) אשר אוחדה לבסוף עם תובענה זו, בגין שירותים וכרטיסי טיסה אותם רכש הנתבע 1 באופן פרטי מהתובעת, עבורו ועבור אנשים אחרים אשר הצטרפו לנסיעותיו הפרטיים, בסך כולל של 27,337 ₪ ולא שילם עבורם לתובעת.

לטענת התובעת מעשיהם של הנתבעים מהווים גניבה ממעביד, שליחת יד, הטעיה ועשיית עושר ולא במשפט. לטענתה, הנתבעים חייבים ביחד ולחוד להשיב לה את כספי המעילה כאמור לעיל ועל הנתבע 1 לשלם לה בעבור השירותים והמוצרים אותם קיבל ולא שילם תמורתם. מכאן תביעתה של התובעת אשר לפני.

הנתבע 1 טען כי הוא סוכן נסיעות מומחה העוסק בתחום מזה כ 20 שנה ולו קהל לקוחות נאמן מהמגזר הערבי. לטענתו, מעולם בטרם עשתה כן התובעת, לא טען כלפיו איש באשר למרמה, גניבה או חוסר יושר אישי. הנתבע 1 טען כי החל לעבוד עבור התובעת ביום 6/3/06 וכי הוסכם בינו לבין התובעת על שכר חודשי ובנוסף בונוס בשיעור 10% מרווחי התובעת בסוף כל שנה. לטענת הנתבע 1 לא נחתם הסכם כתוב בדבר תנאי העסקתו, שכן מנהל התובעת סירב לעשות כן. הנתבע 1 טען כי במהלך עבודתו אצל התובעת הוא נתקל בנהלים ובסדרי עבודה אשר נראו לו בעיתים ולא היו מוכרים לו ממקומות עבודה קודמים, ברם הוא נאלץ להתאים את צורת עבודתו אליהם. כך למשל, טוען הנתבע 1 כי מנהל התובעת נהג לערוך עסקאות בארטר עם בעלי מקצוע כאלה ואחרים אשר עבדו עבורו וכן נהג למשוך מקופת התובעת בקביעות, סכומים ששולמו במזומן על ידי לקוחות עבור מוצרי תיירות, מבלי שהמשיכה נרשמה בספרי החשבונות של התובעת ותוך מתן הוראה לבטל את הקבלה אשר נמסרה ללקוח כנגד התשלום הרלבנטי. הנתבע 1 טוען כי לתובעת לא היו כלל טענות באשר לעבודתו מהלכן של השנים אלא שלנתבע 1 היו טענות כספיות כלפיה. לטענת הנתבע 1, בניגוד להסכם עם התובעת, שולם לו הבונוס השנתי רק פעם אחת ואילו ביתר הפעמים הודיע לו מנהל התובעת כי ישלם לו את הבונוס באמצעות מוצרי תיירות אשר אותם תעניק התובעת לנתבע 1 בלא שיידרש לשלם עבורם. אלו הם לטענת הנתבע 1 אותם מוצרים אשר נתבעים ממנו כעת בתיק 24306-03-11. עוד טוען הנתבע 1 כי ביקש מעם התובע לבטח אותו בביטוח מנהלים ואכן התובעת עשתה כן, ברם לא העבירה במועדם את ההפרשות הנדרשות לחברת הביטוח. הנתבע 1 טוען כי בחודש 12/10 התנהל בינו לבין מנהל התובעת ויכוח מקצועי והאחרון החליט לפטרו כך שלא יידרש לתת לו הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורין ולפיכך החל להשמיצו בפני העובדים האחרים ולהתנכל לו. לטענת הנתבע 1, כאשר שהה בחו"ל לצורך עבודתו, ערך מנהל התובעת ישיבה, בה הודיע ליתר העובדים כי הנתבע 1 גנב ומשנודע הדבר לנתבע 1 הוא נאלץ להתפטר מעבודתו ואף הגיש כנגד התובעת תביעה בבית הדין לעבודה. הנתבע 1 טען כי טענת ההגנה של התובעת בבית הדין לעבודה הייתה כספים אשר לטענתה גנב ממנה הנתבע 1 ולפיכך אף החליטה על מנת לגבות את טענותיה להגיש כנגדו תלונה במשטרה, בניסיון להפעיל עליו לחץ לוותר על תביעתו בבית הדין לעבודה. הנתבע 1 טען כי כאמצעי לחץ נוסף, החליטה התובעת לפעול אף כנגד הנתבעת 2, אחייניתו של מנהל התובעת. לטענת הנתבע 1, הוא מעולם לא היה שותף לכל מעילה ואף לא ביצע מעילה כזו או אחרת. לטענתו, הוא משוכנע כי הנתבעת 2 מעולם לא הייתה שותפה במעילה הנטענת, באשר זו מעולם לא התרחשה. עוד טוען הנתבע 1 כי אי הסדרים הנטענים בתביעת התובעת, אינם קשורים לעבודת הנתבע 1 ונעשו כולם בידיעתו ובהנחייתו של מנהל התובעת, מר אבישר. הנתבע 1 טען כי מנהל התובעת עשה על מנת להכפישו בטרם ערך בירור לעומק של החשדות וכי אף ביטול הרשאותיו במחשב נעשה מאחורי גבו של הנתבע 1 ונאמר לנתבע 1 תחילה כי מדובר בתקלת מחשב בלבד. לטענת הנתבע 1 ההכפשות של מנהל התובעת נעשו אף לאחר שאולץ לעזוב את עבודתו אצל התובעת, בפני בן דודו של הנתבע 1 ובפני עובדים נוספים של התובעת. עוד טוען הנתבע 1 כי מסר הסברים באשר לכל תהיותיה של התובעת, לא לקח לכיסו ולו שקל אחד וכל הגשת התלונה למשטרת ישראל, תכליתה לאלצו לוותר על תביעת זכויותיו בבית הדין לעבודה. הנתבע 1 הציג חוות דעת מטעמו של רו"ח זאהי דיב אשר לטענתו מראה כיצד "שיטות הפעולה" הנטענות בידי מומחה התובעת, הינן שיטות עבודה של התובעת עצמה ומנהלה והן שיטות אשר אינן תקינות. הנתבע 1 טען כי לא ביצע כל עוולה כלפי התובעת, עילת עשיית עושר ולא במשפט בכל הנוגע ליחסי עובד מעביד מקומה להתברר בבית הדין לעבודה ולפיכך עתר לדחיית תביעת התובעת, המאוחדת עם התביעה בת.א. 24306-03-11, תוך חיובה של התובעת בהוצאותיו.

הנתבעת 2 טענה כי יש לדחות את תביעת התובעת כנגדה על הסף. אף הנתבעת 2 טוענת כי עיקר תכליתה של תביעת התובעת היא להניע אותה מלדרוש את זכויותיה המגיעות לה כתוצאה מהפסקת עבודתה אצל התובעת ואשר אותן נאלצה לתבוע בבית הדין לעבודה. הנתבעת 2 טוענת כי כלל לא שימשה כמנהלת חשבונות אצל התובעת וכי תפקידה היה תפקיד פקידותי בלבד והיא אף לא שימשה כסוכנת נסיעות אצל התובעת או עסקה בגביית כספים מלקוחות התובעת. לטענת הנתבעת 2 היא החלה עבודתה בתפקיד אדמיניסטרטיבי כללי ומשך הזמן הורחבו סמכויותיה אף לטיפול בטיסות וחבילות תיירות עבור התובעת מחיפה לקפריסין, טלמרקטינג, פרסום וכו'. לטענת הנתבעת 2 היא פעלה בנאמנות מוחלטת לדודה, מנהל התובעת, מר אבישר ובשל עבודתה המסורה אף זכתה להטבה בדמות כרטיס טיסה לסין ב 5/11/10. עם שובה לעבודתה ביום 8/12/10 לאחר ששבה מסין ולאחר חופשת מחלה בה שהתה, היא קיבלה לתדהמתה מכתב פיטורין הנושא את התאריך 1/11/10. לטענת הנתבעת 2, תחילה התנתה התובעת את תשלום זכויותיה בקיום פגישות עבודה עליהן התחייבה הנתבעת 2, ברם לאחר שהתקיימו זומנה הנתבעת 2 לפגישה עם מר אבישר בה טען לאי סדרים בעבודתה. הנתבעת 2 טוענת כי באותה פגישה הציג לה מר אבישר מסמכים שונים אשר אינם נוגעים כלל לעבודתה אצל התובעת ומני אז סירבה התובעת לשלם לנתבעת 2 את זכויותיה. עוד טוענת הנתבעת 2 כי בניו של מר אבישר פנו אליה וטענו באזניה כי אין הם מייחסים לה כל חשד וכך אף באשר לאביהם, ברם הם מבקשים כי תסייע להם ב"בניית תיק" כנגד הנתבע 1. בתמורה הובטח לנתבעת 2 כי תקבל חלק מן הסכום הנתבע בגין זכויותיה הסוציאליות. הנתבעת 2 סירבה להצעה ועמדה על תשלום זכויותיה במלואן. לטענת הנתבעת 2, ככל שאכן היה נופל מתום במעשי אחד מעובדי התובעת, היה הדבר אמור להתגלות בידי רו"ח בטש אשר בדק וביקר את התנהלותה החשבונאית של התובעת ואף הנחה וביקר את מעשי הנתבעת 2. עוד טוענת הנתבעת 2 כי היא הייתה אחראית להוצאת דו"ח מסכם באשר לפעילות העובדים עבור מר אבישר, לפני כל ישיבת עובדים ובסוף כל שנה. הנתבעת 2 טוענת כי פגישות העבודה עם מנהל התובעת עסקו דווקא בהרחבת תחומי עבודתה אצל התובעת, בניגוד לנטען בידי התובעת וכי היא מעולם לא התחמקה מלתת הסברים, כל עת שנדרשה לעשות כן בידי מר אבישר. לטענת הנתבעת 2 היא מעולם לא מעלה בכספי התובעת ומעולם לא שיתפה פעולה עם נתבע 1 בנדון, לא אפשרה או הסתירה כל פעולה בנדון. הנתבעת 2 אף הצטרפה לחוות דעת רו"ח זאהי דיב ובה נקבע כי פעלה בהתאם לתפקידה הפקידותי, בהתאם להנחיות מר אבישר ולא הייתה לה כל נגיעה לקבלות או לסגירת דוקטים של לקוחות כאלה ואחרים. הנתבעת 2 טוענת כי לא גנבה ממעבידתה, לא ביצעה עוולה של שליחת יד או הטעיה ואף לא עשתה עושר ולא במשפט. משכך, עתרה הנתבעת 2 לדחיית התביעה כנגדה.

דיון :

טענת התובעת באשר לשיטות העבודה של הנתבעים והאופן בו בוצעה המעילה הנטענת.

התובעת טוענת כי כאשר נסעה הנתבעת 2 לסין ובמקומה הובאה מחליפה, הבחינה זו באי סדרים בכרטסות הלקוחות והחלה בבדיקה חשבונאית אשר הובילה למסקנה כי הנתבעים 1-2 ביצעו מעילה בכספי התובעת. לטענת התובעת, פעלו הנתבעים יחדיו בארבע שיטות שונות לשם גזילת הכספים מעם התובעת. האחת - ביטול קבלות מזומנים תוך נטילת הכספים לכיסם של הנתבעים 1-2 או הוצאת קבלה בסכום נמוך מהסכום שהתקבל בפועל תוך נטילת ההפרש לכיסם של הנתבעים 1-2. השניה - העברת יתרות זכות מכרטיסי לקוח אחרים אל הכרטיסים בהם קיימת יתרת חובה על מנת להסוות את החוסר הכספי אשר נוצר בדוקט (מעין כרטיס לקוח בסוכנות תיירות בו מתבצעת הזמנת טיסות, רכב שכור וכו') כתוצאה מביטול הקבלה. השלישית – כיסוי חובות בתיקי לקוחות על ידי הוצאת חשבוניות פיקטיביות ללקוח עסקי בשם "אופק חדש" אשר נקלע לחדלות פרעון והותיר חוב בתיק שלא ניתן לגבותו. הרביעית – כיסוי יתרות חוב בתיקי לקוחות על ידי שינוי בשיעורי המרת מט"ח כך שהסכום הדולרי בתיק גבוה יותר לכאורה ומעלים את החוסר במזומנים אשר נוצר עקב ביטול הקבלה ונטילת המזומן לכיסם של הנתבעים, לטענת התובעת.

האם הוכיחה התובעת את טענותיה אלו - חוות דעת רו"ח בן ציון הורוביץ ומסקנותיו

התובעת תמכה טענותיה בחוות דעת רו"ח מטעמה, רו"ח בן ציון הורוביץ. כבר בראשית הדברים יש לאמר כי לתובעת בזמנים הרלבנטיים לתובענה היה רו"ח מטעמה, רו"ח בטש, אשר ביקר את פעילותה באופן שוטף, פיקח והגיש דו"חות מטעמה. מר אבישר- מנהל התובעת העיד כי מיד עם גילוי "אי הסדרים" הנטענים, הוא פנה לעשות ביקורת חשבונאית. אלא שקולו של רו"ח בטש לא נשמע במסגרתה של תובענה זו. התובעת לא הבהירה הכיצד זה באם היתה מעילה כה ברורה כנטען על ידה, הדבר לא מצא את ביטויו, מהלכן של השנים, בפניה של רו"ח בטש. התובעת לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת מדוע זה פנתה אל רו"ח חיצוני לחלוטין שאינו בקיא באופן פעילותה, על מנת שייתן חוות דעת מטעמו. רו"ח בטש אף לא הובא לעדות מטעמה של התובעת. רו"ח הורוביץ נשאל באם פנה לרו"ח בטש על מנת לשוחח עמו בטרם עריכת חוות דעת והוא ענה כי שוחח עמו וכי במהלך העבודה השוטפת אין אפשרות לערוך ביקורת ומשכך לא התגלתה המעילה על ידו (ראה עמ' 25 שורות 17-22 לפרוטוקול). העדר עדותו של רו"ח בטש מתמיה, בשים לב לטענת התובעת כי המעילה הייתה כה ברורה, עד אשר התגלתה תוך ימים ספורים של עבודה בידי עובדת אשר החליפה את הנתבעת 2 בעבודתה האדמיניסטרטיבית.

רו"ח הורוביץ הודה בפה מלא כי הוא אינו מומחה לביקורת חקירתית. למעשה חוות דעתו של רו"ח הורוביץ התבססה על עבודתו של חשב בשם מאור משה. רו"ח הורוביץ טען כי הוא לא יכול לעשות הכל לבדו וכי בעל הידע בתוכנות הנהלת חשבונות של משרדי נסיעות ותוכנות הנהוגות בהם הוא דווקא אותו חשב בשם מאור משה. מר הורוביץ הודה כי לא ראה כלל את כלל עבודתו של אותו חשב מר מאור, כי אם בחן רק את מה שהיה "חשוב לו" כהגדרתו והוא סומך על עבודתו ומקצועיותו של החשב מאור. אותו חשב כלל לא הובא לעדות, למרות שרו"ח הורוביץ אישר כי הוא זה אשר ביצע את איסוף החומר ויתרה מכך אף גילה תקלה כלשהי במחשבי התובעת, אשר גרמה לכך כי לא נמצאו דוקטים בסדר רץ. מר הורוביץ העיד בכלליות רבה על המסקנות הרשומות בחוות דעתו, ברם לא ביסס אותן וכך טען כי היעלמם של מספר דוקטים אינו מהותי (ראה עמ' 26 שורות 3-11 לפרוטוקול). הדבר מתמיה לאור העובדה כי קיימים אי סדרים בעבודת התובעת אשר רו"ח הורוביץ התעלם מהם בחוות דעתו. מר הורוביץ התעקש בצורה תמוהה כי אין הדבר רלבנטי לתובענה זו.