ת"א 26967-12-10 סולטמן ואח' נ' חנה ואח'

בפסק דיני מיום 30.6.15, קבלתי את התביעה בחלקה, דחיתי את הטענות לקיומו של רעש בלתי סביר במוקדים שלא הוכח שהרעש הוא בלתי סביר ונתתי צו עשה כי ביחס לאמבטיה שנמצאת בסמוך לחדר השינה של משפחת התובעים יש לבצע פעולות המחזירות מצב לקדמותו באופן שתיבדק הצנרת ואם יהיה צורך יוחלפו אביזרי האינסטלציה כמו ברזים על מנת להביא את מפלס הרעש למפלס הנכון והרצוי על פי התקנות.

ביחס לסעיף הוצאות משפט, קבעתי בפסק הדין כדלקמן:

"אין ספק שלשני הצדדים נגרמו הוצאות משפט וזאת בגין הצורך לפנות לייצוג

משפטי ובגין חוות הדעת של שני המומחים שגם נדרשו להגיע לבית המשפט להחקר

על חוות דעתם. למעשה חוות הדעת של המומחה מנטל הייתה עדיפה בעיניי על חוות הדעת של המומחה יפה אך בכל זאת נמצא במוקד אחד רעש בלתי סביר המצדיק בדיקה והתייחסות".

לכן קבעתי כי שני הצדדים יגישו שומה של הוצאות ואכריע אם בכלל ביחס להוצאות.

התובעים, בהודעתם לביהמ"ש, בקשו להבהיר כי טרם הגשת התביעה פנו לנתבעים ובקשו כי יימצא פתרון לרעשים אך לא זכו לתגובה הולמת. בסופו של דבר נאלצו להגיש תביעה לבית המשפט לאחר שהשיפוץ שביצעו הנתבעים לא הוכיח את עצמו. התובעים מבהירים כי נגרמו להם הוצאות הכוללות הכוללות אגרת ביהמ"ש, שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת מומחה בשיעור כולל של 26,237 ₪.

הנתבעים מצדם מדגישים כי ביצוע את כל התיקון הנדרש כמפורט בפסק דינו של ביהמ"ש וביקשו גם כי המומחה מטעם מנטל יאשר את הביצוע ואת העדר רעש או הפרעה חורגת.

הנתבעים מדגישים כי גם להם נגרמו הוצאות משמעותיות הכוללות ייצוג משפטי בסך 15,788 ₪, הוצאות המומחה מנטל 12,112 ₪, עלות תיקון ברז האמבטיה 800 ₪ ונוכחותם של הנתבעים במספר ישיבות ביהמ"ש בעלות של 3,000 ₪. הנתבעים מדגישים כי מרבית רכיבי התובענה נדחו וכי מרבית האזורים בהם דובר לא חרגו מהתקן, החריגה הייתה מינימלית בלבד ונעשה כל מאמת על מנת להשיב המצב לקדמותו, כאשר בסופו של דבר התיקון הסתיים בסכום של 800 ₪.

קראתי בעיון את טענות הצדדים בהקשר זה, צר לי כי סכסוך שכזה מצא את מקומו בביהמ"ש וגרם אכן לשתי הצדדים להוצאות עצומות שלא היו מוצדקות בנסיבות העניין. לפחות הצלחתי לחסוך בהוצאות ישיבת הוכחות ואגרת ביהמ"ש שנייה על מנת להקל על הצדדים. עם זאת, בסופו של יום בבואי לתת פסק דין סופי בעניין ההוצאות עלי לקחת בחשבון מספר פרמטרים:

1.מרבית התביעה בסופו של יום נדחתה ועמדתו של המומחה מטעם הנתבעים, מנטל, הייתה עדיפה על זו של המומחה מטעם התובעים יפה.

2.עם זאת, יש לזכור כי הגשת התביעה נעשתה כצעד אחרון ולא כצעד ראשון ע"י התובעים, אך בסופו של דבר הגם שהתקבלה עמדתם חלקית מאוד, פתרון בסכום של כ – 800 ₪ פתר בסופו של דבר את הרעש, נשוא החלק האופרטיבי בפסק הדין.

אשר על כן, אני מכריע כדלקמן:

לעניין הוצאות מומחה ושכ"ט עו"ד וכך גם מכוון פסק הדין שנתתי הגם שמדובר בהוצאות גדולות, כל צעד יישא בהוצאותיו. לשני הצדדים נגרמו הוצאות עקב ההתייצבות בביהמ"ש ואינני רואה סיבה לפצות צו כזה או אחר בהקשר זה. אני סבור עם זאת, כי מן הראוי שהאגרה עם פתיחת התיק תוחזר לידיהם של התובעים ולכן אני פוסק כי על הנתבעים לשלם להם את הסך של 601 ₪ ששולמו עם פתיחת התיק ביום 19.12.10 ולאחר הצמדות אני מעמיד את הסכום על סך של 800 ₪. סכום זה ישלמו הנתבעים לתובעים תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כאמור, שאר הסכומים כל צד יישא בהוצאותיו. ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת ביהמ"ש.