ת"א 26960-01-13

תיק זה היה קבוע לקדם משפט ליום 23.2.15. ביום 22.2.15 הגיש התובע בקשה בהולה לדחיית הדיון מהטעמים שפורטו בבקשה וכן טען, שרק באותו בוקר נודע לו על קביעת התיק לדיון.

באותו יום נינתה החלטה על דחיית הדיון, בתנאי שהתובע יודיע לצד השני .

ביום 23.2.15 התייצב ב"כ הנתבעת, שהגיע מירושלים, לדיון וטען, כי אמנם ראה שהתובע הגיש בקשה לדחיית הדיון אך לא ראה את ההחלטה וכן טען שהתובע לא הודיע לו על דחיית הדיון וביקש הוצאות הגעתו.

לאור המפורט, קבעתי שהתובע ישלם הוצאות הדיון בסך 2,000 ₪.

ף נקבעו מועדים להמשך ההליכים בתיק.

התובע הגיש בקשה לביטול החלטה זו, בטענה שנודע לו אודות מועד הדיון יום קודם לכן וכי ניסה להשיג את ב"כ הנתבעת להודיע לו על דחיית הדיון ללא הצלחה, ארך שלח לו הודעה בפקס. עוד לטענתו, זמן הדיון לא הושחת כיוון שניתנו החלטות להמשך ההליכים.

לטענתו, יש לעכב את ההליכים כאן, עד להחלטה בניסיון הפשרה, ויש להמתין לעמדת הפרקליטות.

עוד לטענתו, ככל שלא יושג הסדר, יש לדון בבקשתו לעיכוב ההליכים עקב הליך תלוי ועומד.

הנתבעת בתגובתה מבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, התביעה דנן, אשר הוגשה נגדה על סך 1,000,000 ₪ בעילת לשון הרע בשל הגשת תלונתה במשטרה נגד התובע בטענה לגניבת כספים שהופקדו אצלו בנאמנות, הוגשה כיד להלך עליה אימים והרתיעה מדרישתה להשבת הכספים.

הנתבעת מצינת שהתובע הגיש בקשה למחוק את תביעתו ללא צו להוצאות, אך היא סירבה לוותר על הוצאותיה.

לא מצאתי כל נימוק לביטול החלטתי מיום 23.2.15 בדבר ההוצאות שנפסקו לחובת התובע, כיוון שלא הודיע לב"כ הנתבעת על דחיית הדיון.

ככל שהתובע עומד על בקשתו למחיקת התביעה, יגיש הודעה לביהמ"ש.