ת"א 26847-02-14 פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

1.התובע, יליד 12.11.1971, מאושפז במחלקה הסגורה במרכז לבריאות הנפש לב השרון בשל מחלת נפש קשה ממנה הוא סובל במשך תקופה ממושכת וככל הנראה לשארית ימיו.

2.ביום 5.11.12 נמצא התובע בשטח המחלקה כשעינו השמאלית מדממת. ניסיונות להציל את העין, לרבות ניתוח בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, לא הועילו והתובע נותר כשהוא עיוור בעין שמאל.

3.בירור לצורך קבלת מידע באשר לנסיבות פציעתו של התובע העלה מספר אפשרויות, כאשר התובע משנה בכל פעם את גרסתו. פעם טען שאיש צוות פגע בו ופעם שחוסה אחר במוסד פצע אותו (ככל הנראה בשל מחשבות שווא מהן הוא סובל).

מנהלת המחלקה, ד"ר אולגה פרייסמן, העלתה אפשרות נוספת והיא כי התובע פצע את עצמו (ס' 19 לתצהירה).

מכל מקום, גם לאחר שמיעת הראיות – נסיבות הפציעה לא ידועות.

4.התובע, באמצעות אפוטרופסיו, תובע את המדינה, הבעלים של בית החולים, בגין רשלנות אשר לטענתו הביאה לפציעתו.

5.הנתבעת מצידה מכחישה כל התרשלות מצידה, טוענת כי נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת מקרה, כפי שאירע וכי אין היא אחראית לפציעתו של התובע.

הנטל להוכיח את נסיבות הפציעה והיעדר התרשלות

6.טענת הגנה מרכזית של הנתבעת היא כי על התובע להוכיח את נסיבות פציעתו ועליו להוכיח, בין היתר באמצעות חוות דעת רפואית, כי התרשלות הצוות הרפואי וצוות העזר גרמו לכך.

הנתבעת אף הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בהיעדר חוות דעת רפואית מטעם התובע, אך חזרה בה מבקשה זו בהמלצת בית המשפט.

7.על מנת לקבוע על מי מוטל נטל ההוכחה ביחס לנסיבות הפציעה וביחס לשאלת ההתרשלות, יש לזכור את הפרטים הבאים: