ת"א 26827-11-12 אקיאן נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

1.אדם משכיר דירתו לשוכר שאינו משלם דמי שכירות. לצורך פינוי השוכר מוגשת תביעה לפינוי מושכר וניתן פסק דין לפינוי. ביום פסק הדין נרכשת פוליסה לביטוח מבנה הדירה ובחלוף כחודש וחצי נודע למבוטח כי נגרמו נזקים לתשתיות הדירה. האם חלה על המבוטח חובה ליידע את המבטח על סכסוך משפטי עם השוכר ואם כן, מה נפקות הפרת חובת גילוי זו?

רקע וטענות הצדדים

2.התובע, בעליה של דירה בשדרות ירושלים באשקלון, רכש באמצעות דודו, מר אורי אקיאן (להלן: אורי), פוליסה לביטוח מבנה הדירה. הפוליסה נרכשה ביום 18.3.12 לתקופה של שנה. ביום 2.5.12 גילה אורי כי נגרמו נזקים לתשתיות הדירה ונגנבו ממנה רכיבים צמודי מבנה, שעיקרם: מטבח, שיש, שני מזגנים, דלתות ומשקופים. חשדו של אורי הופנה כלפי השוכרת, אושרית קורצטג, אשר שכרה את הדירה מיום 1.9.11 ולא שילמה דמי שכירות למעט התשלום הראשון. כנגד אותה דיירת הגיש התובע בנובמבר 2011 תביעה לפינוי מושכר במסגרת תא"ח 52203-11-11 וביום 18.3.12 ניתן פסק דין לפינוי המושכר והשבתו לידי התובע.

שמאי מטעם הנתבעת בדק את הדירה ביום 9.5.12 ואישר קיומם של נזקים למבנה בשיעור של 50,200 ₪ בערכי שיפוי ו- 66,822 ₪ בערכי כינון. התובע דרש לפצותו על בסיס בדיקת שמאי הנתבעת, אולם הנתבעת דחתה דרישתו על בסיס דוח חוקר מיום 24.6.12.

במכתב הדחייה מיום 8.5.12 טענה הנתבעת כי לאור החשד כי הנזק נגרם על ידי השוכרת, לאחר סכסוך משפטי מתמשך, היה על התובע לגלות עניין זה בעת רכישת הביטוח. לשיטת הנתבעת אי הגילוי מהפר את חובת הגילוי היזום החלה על מבוטח לגלות עניין מהותי וכן מהווה הפרה של מתן הודעה על החמרת הסיכון. לטענת הנתבעת לו ידעה על הסכסוך המשפטי עם הדיירת הייתה מסרבת לבטח את הדירה. על טענות אלו חזרה הנתבעת גם בכתב הגנתה.

דיון והכרעה

הליך רכישת הפוליסה וגילוי הנזק בדירה

3.התובע הוכיח קיומו של מקרה ביטוח ונסמך על הערכת הנזק של שמאי מטעם הנתבעת. מאחר ואין מחלוקת כי הנזק שנגרם לדירה מכוסה בפוליסה שרכש התובע, ואף שיעור הנזק אינו שנוי במחלוקת (למעט סוגיית הכינון), הנטל על הנתבעת להוכיח את הסייגים לחבותה.

אמנם התובע לא הרחיב בהבאת ראיות מטעמו ואף נמנע מלזמן לעדות את אורי, אולם נוכח טיב המחלוקת מצאתי כי עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ואין משקל ראייתי לעובדה כי הנתבעת היא זו שזימנה את אורי לעדות. מהראיות עלה כי התובע בחור צעיר אשר רכשו עבורו את הדירה אולם לא גר בה. מאחר והדוד אורי גר בקרבת הדירה נטל על עצמו אורי את הטיפול בהשכרת הדירה וטיפול בה. הנתבעת לא פירטה בראיותיה או בטיעוניה במכתב הדחייה ובכתב ההגנה כיצד נרכשה הפוליסה, על ידי מי, והאם עלתה שאלת זיקת הביטוח במהלך רכישת הפוליסה או טיפול בתביעת המבוטח. אכן עלה כי הקשר המעשי של התובע לדירה הוא רופף, וכל המידע והטיפול בדירה נעשו על ידי אורי, אולם אין לעובדה זו כל משקל לצורך הכרעה בהליך זה. לא מצאתי כל פגם בכך כי התובע לא היה מודע מספיק להליך שיפוץ הדירה טרם השכרתה, לאופן השכרת הדירה, לנזק ולטיפול בו. לא עלה חשד לקשר פסול בין התובע לאורי בכל הנוגע לניהול הדירה ולא נסתרה הטענה כי לתובע בעלות על הדירה ודמי השכירות ממנה היו מיועדים לו. במידה והנתבעת סברה כי לנושאים אלו השלכה על היקף חבותה היה עליה לבררם טרם מכתב הדחייה או למצות זכותה לקבל את המידע במהלך ההליך המשפטי. משלא עשתה כן מנועה הנתבעת מלהישען על העובדה כי אורי היה המוציא והמביא בענייני הדירה. על רקע קביעה זו עולה כי כל החקירות הממושכות שערך ב"כ הנתבעת בעניינים אלו האריכו את הדיון שלא לצורך.

4.אין חולק כי מבחינה עובדתית נרכשה הפוליסה ביום 18.3.12, באותו יום בו ניתן פסק דין לפינוי הדיירת. הנתבעת נתפסה בעובדה זו כמוצאת שלל רב, אולם לאור הסבריו של אורי, עולה כי מדובר בצירוף מקרים שאינו מעיד על הסתרה מצדו של אורי. אורי העיד כי בתחילת מרץ 2012 התקשר לנתבעת וקיבל הצעת מחיר לביטוח. מעדותו ועדות התובע, לרבות מההודעה שמסר לחוקר הנתבעת, עולה כי פנה לבטח את הדירה עקב תכנית טלויזיה אשר עסקה בנזקים לדירות וחששו שמא יגרמו לדירה נזקים. לחוקר מסר בהודעתו כי ביקש לבטח את הדירה כדי להקטין סיכונים מאחר והיה לו ניסיון עם דיירת אחרת בדירה אחרת שהשכיר שלא שמרה על הבית. בחקירתו ניסה אורי להקטין משמעות אמירה זו והבהיר כי לא נתקל בעבר בנזק מסוג זה לדירה שהשכיר.

אשר לרכישת הביטוח דווקא ביום 18.3.12 הבהיר אורי, את שאמר לחוקר הנתבעת, כי נציגת הנתבעת היא זו שהתקשרה אליו באותו יום, בבוקר לפני הדיון בבית המשפט, ושכנעה אותו לרכוש את הפוליסה. אורי ידע למסור פרטים מדויקים אודות אותה שיחה שנעשה בבית האבות בו שהה אביו המנוח, שנפטר למחרת רכישת הביטוח. עדותו בעניין זה הייתה קולחת ומפורטת באופן שהותיר רושם חיובי ביחס לכל גרסתו. מבחינת עדות התובע ועדותו של אורי עולה שלא הוכח כי בעת שרכש אורי את הביטוח עבור התובע קינן בליבו החשש שמא השוכרת תגרום במזיד נזקים לדירה. גם אם היה בלבו חשש כאמור, לא היווה הוא את הסיבה הבלעדית לרכישת הביטוח אלא היה חלק מניסיון החיים של אורי שסבר כי ביטוח יכול לכסות גם נזקים שמותיר שוכר בדירה. (יוער, כפי שיפורט להלן, כי לא ידוע מי גרם לנזק לדירה ולו היה מוכח כי השוכרת גרמה לנזקים אזי לנתבעת היו טענות אחרות בדבר העדר כיסוי ביטוחי לפעולות זדון שנעשו בידי בני אדם המתגוררים בדירה ברשות המבוטח, כאמור בסעיף ב'6 לפרק 2 לתנאי הפוליסה).