ת"א 2679-10-13 גרינפילד נ' מניס ואח',ת"א 26895-05-11 המנוח בנכס המקרקעין ברחשנ מניס ואח'
|
ת"א בית משפט השלום ירושלים |
26895-05-11
5.10.2014 |
|
בפני השופט: יצחק שמעוני |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
התובעת : 1. סבטלנה גרינפילד 2. – כונסת הנכסיםעל זכויות עיזבון המנוח מיכאל מניס ז"ל עו"ד – כונסת הנכסים על זכויות עיזבון המנוח מיכאל מניס ז"ל |
הנתבעים: 1. פרימה מניס 2. מנשה גרשון מניס עו"ד גרשון מאק |
| פסק דין | |
|
לפניי תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אותה הגישה כונסת הנכסים על זכויות המנוח מיכאל מניס ז"ל, על פי צו ראש ההוצל"פ מיום 25.1.09 בהתייחס לדירת קוטג' דו קומתית בת 4 חדרים הידועה כחלקת משנה 5/3 בגוש 30593 הנמצאת בבניין מס' 5 בשכונת רמות, רח' שיף 24/3 ירושלים (להלן: "הדירה" או "הנכס").
כונסת הנכסים הינה ב"כ של אולגה לוינסון וגורביץ ולדמיר, במסגרת הליכי גביית חובו של החייב בתיק הוצל"פ מס' 03-18421-04, המנוח מיכאל מניס (להלן: "המנוח"). המנוח היה רשום כבעל מחצית זכויות החכירה בנכס. אלמנתו, הנתבעת פרומה מניס, רשומה כבעלת מחצית זכויות החכירה בנכס. הנתבע מנשה מניס הינו בנם של המנוח והנתבעת. ביום 17.2.14 הורה מותב זה בפסיקתא כי הנתבעים רשאים לרשום את זכויותיהם בדירה, תוך הוספת הערת אזהרה לטובת כונסת הנכסים (זאת לאחר בקשה לצו מניעה בה ביקשה כונסת הנכסים לאסור על הנתבעים לרשום את זכויותיהם בדירה אצל רשם המקרקעין).
3.ביום 9.4.97 חתמה הנתבעת יחד עם בעלה המנוח על הסכם הלוואה. הלווים לא החזירו את החוב והוגשה נגדם תביעה בת.א. 24237/97 במסגרתה קבע בית משפט זה, כי רק המנוח יישא בתשלום החוב (פסק דינה של כב' השופטת א' אפעל-גבאי מיום 30.9.01). בית המשפט המחוזי בירושלים הותיר על כנו את פסק הדין של בית משפט השלום בע"א 2518/01. משלא סולק החוב, נפתח תיק הוצאה לפועל למימוש זכותם של הנושים במסגרתו ניתנה החלטה למינוי כונסת הנכסים והוראות לניהול ומימוש הזכויות בדירה (תיק הוצל"פ מס' 03-18421-04-9, החלטה מיום 30.11.09).
התובעת טוענת, כי על פי סעיף 54א' לחוק הוצל"פ תשכ"ז-1967, ובהתאם לצו המינוי, נכנסה לנעליו של החייב והיא זכאית לבקש פירוק שיתוף במקרקעין ומכירתם כנכס פנוי כאמור בסעיף 37 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969.
לטענתה, עוד ביום 31.07.00 בטרם ניתן פסק דין בתיק 24237/97, נטשה משפחת מניס את הבית ועברה להתגורר בחו"ל באופן קבוע. על פי רישומי משרד הפנים, המנוח נפטר ביום 28.1.07 בברלין והנתבעת המשיכה להתגורר בחו"ל ולא החזיקה בנכס. הנתבעת השכירה את הדירה על פי חוזה שכירות מיום 23.8.08 תמורת סך של 3,000 ₪ לחודש אשר הוחזק על ידי השוכרים עד ליום 13.5.10.
התובעת טוענת, כי הוראות חוק הגנת הדייר אינן חלות על פירוק השיתוף בדרך מכירה הואיל ולנתבעת לא הייתה מלכתחילה זכות לדיירות מוגנת וכך גם לא לבנה. עוד נטען, שהנתבעים וויתרו במפורש על דיירות בנכס, כבר בתגובתם לכונסת הנכסים.
התובעת הוסיפה, כי הנתבעים לא הגישו כל אסמכתא לטענתם כי הם דיירים מוגנים בנכס, והנתבעת אף לא הגישה תצהיר ולא התייצבה לדיונים.
עוד טענה התובעת, כי נכון למועד הגשת הבקשה לקבלת הוראות למכירת הנכס מראש ההוצאה לפועל, הזכויות בנכס היו רשומות בחברה המשכנת ולא אצל רשם המקרקעין. לשיטת התובעת, על פי הלכת פרמינגר בע"א 3295/94 לא חלה בענייננו זכות לדיירות מוגנת, שכן על פי הלכה זו, משזכויות הנתבעים לא היו רשומות בלשכת רישום המקרקעין במועד הקובע, 18.4.14, הרי שלא חלה למי מהם זכות לדיירות מוגנת. לפיכך, יש להורות על מכירת הנכס כפנוי.
התובעת הוסיפה, כי הלכת כובשי ברע"א 8233/08 אינה חלה בענייננו, שכן במקרה דנן, בניגוד לנסיבות המקרה בהלכת כובשי, הנתבעת בעצמה התחייבה למכור את הנכס במקרה שהלוואה לא תוחזר, היא לא השתתפה בהליך האזרחי, לא החזיקה בנכס באופן קבוע ולא הייתה תושבת ישראל ב-10 השנים הקודמות לבקשה למכירת הנכס כפנוי. היא השכירה את הנכס ויש לה קורת גג אחרת, זולת הנכס.
לבסוף, ביקשה התובעת לפצל סעדיה ולהתיר לה להגיש גם תביעה בגין דמי שימוש ראויים עבור המושכר.
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|