מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן ואח'

מדובר על תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת בתאונת דרכים מיום 28.5.13 (להלן – התאונה).

התובעת הינה המבטחת של רכב מסוג סוזוקי מ"ר 58-893-74 (להלן – הרכב המבוטח).

לטענתה, הרכב המבוטח נפגע על ידי רכב מסוג מאזדה מ"ר 59-731-29 (להלן – הרכב הפוגע), בו נהג הנתבע מס' 1 בזמן שיצא מחניה בנסיעה לאחור.

הרכב הפוגע היה מבוטח על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן – שומרה) בכל הזמנים הרלבנטיים, על פי פוליסה בתוקף בה מופיע הנתבע כנהג .

הנתבעת טענה להיעדר כיסוי ביטוחי מאחר שרישיונו של הנתבע הוגבל מכח סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן – חוק ההוצאה לפועל).

בדיון מיום 20.9.16 גיבשו הצדדים הסכמה דיונית לפיה יגישו סיכומי טענותיהם בקצרה לעניין שאלת הכיסוי הבטוחי. כפוף להחלטה בעניין זה , ייקבע המשך דיון בסוגיית החבות ובירור הנזק.

במסגרת הסיכומים, שומרה טוענת כי מאחר שרישיון הנהיגה של הנתבע בוטל כשלוש שנים ושלושה חודשים לפני התאונה, אין לנתבע כיסוי ביטוחי, במיוחד מאחר שעל פי הוראות החוק, חידוש הרישיון לאחר תקופה כה ארוכה דורש ביצוע מבחן נהיגה (תיאורטי ומעשי) לבירור בקיאות ויכולת נהיגה. עוד נטען כי מאחר שהנתבע לא הודיע על סטטוס רישיונו, הוא הכשיל את שומרה בבירור החבות.

התובעת סבורה כי על פי הפסיקה הנוהגת, אין בהגבלת הרישיון בנסיבות כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי לתאונה וכן טוענת כי העובדות מלמדות כי הנתבע לא היה מודע להגבלה שהוטלה על רישיונו.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, אני סבורה כי הדין במקרה זה עם התובעת.

פסיקת בתי המשפט מלמדת אותנו כי אין דין הגבלת רישיון מכח חוק ההוצאה לפועל, כדין שלילת רישיון או פסילה מהותית.

ההלכה נקבעה בע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' נאה, פ"ד נג(2) 193, 201-200 (1999), שם נקבע כי ביטול רישיון מחמת אי תשלום קנסות, אגרות או סיבה טכנית או פיסקאלית אחרת, אינו נכנס בגדר החריג לחבות מבטחת לפי סעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.