ת"א 26198-03-14 עירית ירושלים נ' פמיני

בשנת 1969 בקירוב, התנהלו מגעים שונים בין התובעת (להלן גם – העירייה) לבין הנתבע, קבלן בניין, בקשר למחסן בבניין שבנה בירושלים, אשר העירייה נזקקה לו לשם אחסון ציוד לשעת חירום. במסגרת אותם מגעים, נרקמה עסקה אשר על-פיה יעביר הנתבע את הזכויות במחסן לבעלות העירייה ובתמורה יוענקו לנתבע זכויות בנייה בבניין אחר שיבנה בעתיד בירושלים וכן יבוטלו הליכים פליליים שנוהלו נגדו בקשר לחריגות בנייה בבניין שבו נבנה המחסן. עוד בטרם גובשה העסקה, נענה הנתבע לבקשת העירייה ומסר לרשותה את מפתחות המחסן. מאז, במשך שנים רבות, עד שנת 2005 לערך, השתמשה העירייה במחסן לצרכיה. כך הגם שהמחסן מעולם לא נרשם בבעלות העירייה. לאחר שהעירייה נטשה את המחסן, נהג בו הנתבע מנהג בעלים ומכר אותו.

בתביעה הנדונה טענה העירייה, כי אותם מגעים הבשילו לכדי הסכם מחייב אשר נכרת בין הצדדים ואשר מכוחו הועברו הזכויות במחסן לבעלות העירייה. כך הגם שכאמור, הזכויות במחסן מעולם לא נרשמו במרשם המקרקעין בבעלות העיירה, אלא נותרו בבעלות הנתבע. מטעם זה טענה העירייה, כי לנוכח מכירת המחסן לאדם אחר, לא ניתן עוד להשיב לידיה את המחסן בעין ואף לא ניתן לרשום את הזכויות שבו על שמה, אך היא זכאית לשוויו. מכאן תביעתה לחיוב הנתבע לשלם לה את שווי המחסן, אשר על-פי טענתה, במועד הגשת התביעה היה בסך 1,580,000 ₪.

מנגד טען הנתבע, כי המגעים שנוהלו לא הבשילו לכדי הסכם מחייב, אשר מעולם לא נכרת. לטענתו, הגם שהעמיד לרשות העירייה את המחסן לשם שימוש בו, מעולם לא הסכים לכך שזכויות הבעלות במחסן יועברו אל העירייה וכי חרף בקשותיה במשך השנים להסדיר עניין זה, סרב לכך. מאחר שהבעלות על הזכויות במחסן מעולם לא הועברה אל העירייה, ממילא שהיא אינה זכאית לכך שישלם לה את שוויו, אשר לטענתו, נמוך מהשווי על-פי טענת העירייה. מכל מקום טען הנתבע, כי התביעה התיישנה.

שתי השאלות העיקריות אשר טעונות בירור והכרעה הן: שאלת ההתיישנות וכן השאלה, אם אמנם נקשר הסכם מחייב בין העירייה לבין הנתבע, אשר על-פיו הבעלות על הזכויות במחסן תועבר אל העירייה.

א.עיקרי ההליכים

2.כתב התביעה הוגש ביום 13.3.2014, כתב ההגנה הוגש ביום 10.9.2014 וכתב תשובה הוגש ביום 30.10.2014. ביום 13.11.2014 ביקש הנתבע לתקן את כתב ההגנה, תוך הוספת טענה, כי ההסכם אשר על-פי טענת העירייה נכרת בין הצדדים, אינו חוקי. בהחלטה מאותו יום נקבע כי התובעת תגיב לבקשה והנתבע ישיב לה, אך החלטה תינתן בתום הליך המהו"ת.

לאחר השלמת הגשת כתבי הטענות ובמשך תקופה ממושכת, עד יום 22.6.2015, התנהלו בין הצדדים הליכי גישור ממושכים (במסגרת הליך המהו"ת), אשר לא צלחו ולפיכך הועבר התיק לשמיעה. בהחלטה מיום 22.6.2016 נקבע, כי בהיעדר התנגדות, מתקבלת הבקשה לתיקון כתב ההגנה. בהחלטה נוספת מאותו יום נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית (אשר נדחו לבקשת הצדדים).

3. מטעם התובעת הוגש תצהירה של הגב' ריטה לדג'ינסקי, ראש אגף נכסים בעיריית ירושלים, אשר אליו צורפו מסמכים רבים (להלן גם –תצהיר העירייה). בנוסף לכך הגישה העירייה חוות דעה מטעם שמאי המקרקעין, מר דוד דדון, וכן ביקשה לזמן מספר עדים הקשורים בעסקת מכירת המחסן במהלך השנים האחרונות.

מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע עצמו וכן חוות דעה של שמאי המקרקעין, מר קובי ביר.