ת"א 26194-07-14 מרואת נ' טמקין ואח'

1.בקשה למתן צו לרישום הערת אזהרה לטובת המבקש על זכויותיה של המשיבה 1 בשיעור 2500/339240 חלקים בחלקה 25 בגוש 10297 מאדמות שפרעם (להלן: "המקרקעין"). לחילופין נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני המופנה כנגד המשיבים האוסר עליהם ביצוע כל עסקה ו/או העברה ו/או דיספוזיציה לגבי המקרקעין ולהורות לרשם המקרקעין לרשום את הצו בפנקסיו עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית.

2.להלן תמצית העובדות הדרושות:

2.1בכתב התביעה נאמר כי המשיבים 2 ו- 3 הנם אחים והם הבעלים ו/או המחזיקים במקרקעין הרשומים על שם המשיבה 1 ו/או מייצגים את המשיבה 1 ומי שפעלו בשמה במכירת המקרקעין למבקש. נאמר כי המשיבים 2 ו- 3 רכשו את המקרקעין ורשמו אותם על שם המשיבה 1 מסיבות שאינן ידועות למבקש.

2.2עוד טען המבקש כי בשנת 2008 פנו אליו המשיבים באמצעות אביו והציעו לו לרכוש את המקרקעין תמורת סך שווי של 50,000 דולר ארה"ב. במועד המכירה, מסרו המשיבים למבקש כי על חלקת המקרקעין חל מס רכישה בלבד וכי לא חל היטל השבחה או מס שבח מקרקעין. לפיכך, סוכם כי מס הרכישה ישולם על ידי המבקש.

2.3לאחר תשלום סך 39,000 דולר ארה"ב, בקש המבקש לרשום הערת אזהרה לטובתו על החלקה, ולשם כך פנה אביו אל המשיבים 2 ו- 3 שהחלו מתחמקים בטענות שונות. כעבור זמן, מסרו המשיבים למבקש כי לא ניתן לרשום הערת אזהרה כיוון שקיים סכסוך בין המשיבה 1 למשיב 2. לכן הופנה המבקש ישירות למשיבה 1.

2.4בכתב התביעה מעלה המבקש באריכות את המגעים שהתנהלו בין הצדדים לצורך השלמת העסקה, לרבות תשלומי המסים החלים על המקרקעין. איני רואה צורך בשלב זה של הדיון לפרט את הדברים ואסתפק בכך שבסופו של יום לא עלה בידי המבקש להעביר את רישום הזכויות לגבי המקרקעין לשמו.

לכן, הגיש המבקש ביום 14.7.2014 את התביעה בתיק העיקרי בה עתר למתן פסק דין הצהרתי כנגד המשיבים, המצהיר כי הוא זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין ולהורות על רישום המקרקעין על שמו ולהצהיר כי זכותו של המבקש במקרקעין עדיפה על כל זכות אחרת.

2.5בבקשה המונחת בפניי, ציין המבקש כי נעתר לבקשת המשיבים 1 ו- 2 ליתן בידם ארכה להגשת כתב הגנה. אלא שהמשיבים ניצלו את השהות שניתנה להם לצורך ניהול מו"מ למכירת המקרקעים לידי צדדים שלישיים. מכאן הבקשה.

3.כידוע, על בית המשפט בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני לבחון מספר שאלות. בראש וראשונה עליו לשקול האם התובענה העיקרית מצביעה על עילת תביעה או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. תנאי זה נבדק באופן לכאורי בלבד ואין בית המשפט אמור לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. (ראו: רע"א 5095/93 פ.א.ארבן בע"מ נ' גבי שותפות לבניין, פ"ד מט(1), 730; רע"א 8226/11 באטה נ' מדינת ישראל (1.2.2011)).