ת"א 26193-12-13 בליאייב נ' פנחס ואח'

1. לפני בקשה להבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 23.7.07 בשעה 22:30 נסעה התובעת ברכב נהוג על ידי הנתבע מס' 1 שבבעלות הנתבעת מס' 2. לאחר שהרכב הגיע ליעדה של התובעת, ובמהלך ירידתה מן הרכב, היא הורידה את רגלה השמאלית מהרכב אולם בטרם נגעה רגלה בכביש, עקב הפרשי גובה, נפלה התובעת כאשר כל משקל גופה נפל על רגלה הימנית אשר התקפלה.

3. מאחר ומדובר בתאונת עבודה, ניהלה התובעת הליך ארוך מול המוסד לביטוח לאומי שעליו אעמוד ביתר הרחבה להלן. נציין כי בסופו של יום, קבעה הוועדה הרפואית של המל"ל, בהחלטתה מיום 17.8.10 כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מן התאונה. התובעת מבקשת להביא ראיות לסתור קביעה זו.

4. נעמוד להלן בקצרה על ההליכים שניהלה התובעת מול המוסד לביטוח לאומי.

5. ביום 25.5.08 קבעה וועדה רפואית – נפגעי עבודה – כי "לא נמצא כי הארוע הנטען על ידך בתאריך 23.8.07 (קיפול של ברך ימין תוך כדי ירידה במדרגות ההסעה) גרם לך נזק פיזיולוגי/רוחני ולאי כושר עבודה". עוד קבעה הוועדה, כי אותו אי כושר הנטען על ידי התובעת "אינו תוצאה של האירוע הנ"ל אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי, ממנו הינך סובלת בשתי הברכיים וביצוע הארטרוסקופיה לאחר 6 חודשים מנתק את הקשר הסיבתי לאירוע הנטען".

6. התובעת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בגדרה השיגה את החלטת ועדת המל"ל אשר קבעה העדר קשר כלשהו בין טענות התובעת לקרע במיניסקוס בברך ימין לבין אותה תאונת דרכים מיום 23.8.07, לה טוענת התובעת.

7. בית הדין לעבודה מינה מומחה מטעמו אשר התבקש לבדוק אם קיים קשר בין הפגיעה לה טוענת התובעת לבין אותה תאונה. בהחלטתו מיום 10.12.09 המצורפת כנספח לבקשה התבקש המומחה לענות על השאלות המפורטות בסעיף 8 לאותה החלטה, ובין היתר לחוות דעתו בשאלה אם ה"מחלה" ממנה סובלת התובעת מקורה בתאונת הדרכים מיום 23.8.07 וכן אם היתה השפעה לאותו אירוע על המגבלות מהן סובלת התובעת.

8. ביום 23.12.09 (שנתיים וארבעה חודשים לאחר התואנה) נתן המומחה מטעם בית הדין, ד"ר א. ברוסקין – כירורג אורטופד (להלן : "המומחה"), חוות דעת רפואית ובה הוא חיווה דעתו בשאלות שהופנו אליו וקבע, בין היתר:

א. המגבלה ממנה סובלת התובעת הינה כאבים בברך ימין בשל קרע מורכב של המיניסקוסים הפנימי והחיצוני.