ת"א 25991-10-10 סואעד ואח' נ' ישראל ואח'

בפני בקשת הנתבעים לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט נכבד זה, אשר ניתן ע"י כב' השופטת אייזנברג, פסק דין מיום 9/11/12 לפינוי המבקשים מן המקרקעין נשוא התובענה, לא יאוחר מיום 10/12/12 (להלן: "פסק הדין").

הבקשה:

הבקשה הוגשה בתאריך 1/10/17 נושאת כותרת "תגובה לבקשת המשיבה מיום 13.9.17 ובקשה דחופה לעיכוב ביצוע זמני של פסק הדין מיום 9.11.12".

בקשת המשיבה מיום 13/9/17 הנה למעשה הודעת המשיב מיום 12/9/17, לפיה בין השאר, הסכימו המבקשים לפינוי עצמי מהמקרקעין נשוא התובענה, עד ליום 26/9/17.

הבקשה כאן הוגשה ע"י ב"כ חדש מטעמם של המבקשים, אשר עדכון פרטיו כמיצגם נעשה בתאריך 17/9/17.

ההליך בבית המשפט המחוזי:

הבקשה דנן הוגשה ע"י המבקשים, כאשר עדיין תלויה הייתה ועומדת בקשתם למתן רשות ערעור במסגרת רע"א 26575-09-17 (מחוזי נצרת) (להלן: "הערעור על ביטול עיכוב הביצוע") על החלטת כב' השופט קימלמן, החלטה מיום 10/8/17, במסגרתה בוטל צו עיכוב פינוי המבקשים מן המקרקעין, בהתאם לפסק הדין, צו עיכוב אשר ניתן ביום 3/8/17.

כשבועיים לאחר הגשת הבקשה כאן, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת במסגרת הערעור על ביטול עיכוב הביצוע, פסק דין לפיו נדחו טענות המבקשים, תוך שבית המשפט הנכבד, כב' השופטת רננה גלפז מוקדי, סוקרת ההליכים השונים מאז מתן פסק הדין משנת 2012 ולרבות העתירה לבג"צ מיום 25/8/17 במסגרת תיק 6662/17 למתן צו על תנאי וצו ביניים למניעת פינויים של המבקשים, עתירה אשר במסגרתה הסכימו המבקשים על מועד לפינוי - 26/9/17.

מכאן הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי למעשה בקשת רשות הערעור, נטולה כל נפקות מעשית שכן במועד מתן פסק דינו היו אמורים המבקשים כבר לפנות המקרקעין, בהתאם להסכמתם לפינוי במסגרת הליך הבג"צ וככל שלא פינו עדיין המקרקעין, יש לתהות על התנהלותם, לאור החלטת בית המשפט העליון מיום 11/9/17, בדבר דחיית מועד הפינוי מיום 12/9/17 ליום 26/9/17, בתנאים כאמור.