ת"א 25959-04-13 האוזנר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

מונחות לפניי הודעה מטעם התובע, מיום 7.5.15, בדבר צירוף חוות דעת של רואה חשבון (להלן: "חוות הדעת"); בקשת הנתבע, מיום 27.5.15, להוצאת חוות הדעת האמורה; וכן בקשה מטעם התובע, מיום 2.11.15, לתיקון כתב התביעה.

הן חוות הדעת והן הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשו על-ידי התובע לאחר שכבר הוגשו תצהירי הצדדים וראיותיהם, ודומה היה כי התיק כבר בשל לשלב ההוכחות.

הנתבע מתנגד הן לצירוף חוות הדעת והן לבקשה לתיקון כתב התביעה, וזאת מטעמיו המפורטים בתגובותיו.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון דידן, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הדין להתיר צירוף חוות הדעת ולהתיר תיקון כתב התביעה כמבוקש, בכפוף לחיוב התובע בהוצאות הנתבע.

בהליך דנן, אומנם הוגשו ראיות הצדדים, אולם טרם התקיימו דיוני שמיעת עדויות ולא נחקרו העדים על תצהיריהם. מוטב היה לו בקשות כאמור היו מוגשות בשלבים המתאימים של ההליך, בתחילתו או לכל המאוחר לפני הגשת ראיות הנתבע. עם זאת, בשעה שטרם החל הליך שמיעת הראיות, סבורני כי לא תקופח זכותו של בעל הדין שכנגד מעצם ההיעתרות למבוקש, שכן נשמרת זכותו להגיש כתב הגנה מתוקן, וכך גם שמורה זכותו להגיש ראיות נוספות בתשובה לחוות הדעת שהוגשה מטעם התובע באיחור.

על כן, בשים לב לכך שטרם החל שלב שמיעת העדים כאמור, לא כל שכן, בטרם נדרש בית המשפט ליתן פסק דין בתובענה, ומתוך העדפת הגישה המאפשרת בחינה של מכלול החומר הרלבנטי הקיים לפני ההכרעה בכלל הפלוגתות - על יסוד כל אלה, נעתר למבוקש.