ת"א 25718-11-16 פישלר ואח' נ' הוט מובייל בע"מ

בדיון שהתקיים ביום 24.01.2017 נתנו הצדדים את הסכמתם כי בית המשפט יכריע בסכסוך שנתגלע בין הצדדים, נשוא התביעה שבכותרת, ואשר שורשיו נעוצים עוד בתובענה בת.א. 719656-07 (לפני כב' השופט הבכיר א' שוורץ), על דרך פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת בטווח שבין 0 ₪ ל- 19,482 ₪.

עיקר טענות התובעים

1. ביום 12.10.2009 הגיעו התובעים להסכם פשרה עם הנתבעת במסגרתו שילם התובע את כל חובו לנתבעת וכן בגין נזק נטען שנגרם לנתבעת בגין התנתקות של התובע משירותיה. בתוך כך התחייב המבקש לשוב ולקבל את שירותי המשיבה. התובע שילם את הסכום המוסכם ופנה להתחבר לשירותי הנתבעת. תחילה פנה התובע לשם חיבור הקו אך בהמשך ביקש לחבר כ- 4 מכשירים נוספים, אלא שהנתבעת התנתה את חיבור יתר המכשירים ברכישת מכשירים חדשים מתוצרתה וזאת על אף שהתובע היה מעוניין להתחבר ללא מכשיר ובלבד שיתאפשר לו לקיים את הסכם הפשרה. התובע נענה בשלילה על ידי הנתבעת, שבנוסף הודיעה לו כי חיבורו מותנה בכך שישלם מפרעה על חשבון הקווים, עוד בטרם החל לקבל שרות. התנאים האמורים נקבעו באופן חד-צדדי על ידי הנתבעת תוך הפרת הסכם הפשרה.

    

2. ביום 15.11.2010, בחלוף למעלה משנה מהיום בו קם ביהמ"ש מכיסאו, פנתה הנתבעת לקבלת פסיקתא מביהמ"ש, על אף שלא התריעה בתובע כי לשיטתה הוא הפר את ההסכם עמה. במסגרת הפסיקתא שהוגשה, לא טרחה הנתבעת לציין כי התובע שילם את הסכום שנדרש לשלם, לא צוין כי התחבר למכשירים ואף לא צוין כי התובע ביקש להתחבר למכשירים וכי הנתבעת ממאנת לחברו. כמו כן התובעת דרשה את מלוא סכום התביעה ללא ניכוי התשלום ששולם ואף הוסיפה שכר טרחה ללא ביסוס כלשהו מפסק הדין שעליו מבוססת הפסיקתא.

    

3. ביום 17.11.10 נחתמה הפסיקתא ע"י כב' השופט א' שוורץ אך זו לא הומצאה לתובע או לבא כוחו. תיק ההוצל"פ נפתח במהלך שנת 2010 ואף על פי כן, בחלוף מספר שנים מיום פתיחתו, לא הומצאה לתובע אזהרה מטעם ההוצל"פ ולא ננקטו כנגדו הליכים כלשהם מהם ניתן היה ללמוד על עצם קיום התיק. לימים, ניהל התובע הליך בטענת "פרעתי" אך טענותיו בעניין זה נדחו מהטעם של היעדר סמכות רשם ההוצל"פ שכן הסמכות היא לביהמ"ש.

    

4. לטענת התובע, הפסיקתא הושגה במרמה, ומבלי שהובאו לפני ביהמ"ש מלוא העובדות, ובין היתר, שהתובע שילם את הסכום במזומן נשוא הסכם הפשרה ושהתובע התחבר בחלק מן המכשירים. כמו כן, נטען כי הגשת פסיקתא לחתימת ביהמ"ש לא הייתה ההליך הנכון שכן טענת הנתבעת הייתה להפרת הסכם הפשרה ולכן היה עליה לנקוט בהליך שיפוטי נפרד, וכן כי אין מדובר בפסיקתא המשקפת את פסק הדין כנדרש.