ת"א 2544-10-12 ק נ' מיכאילוב ואח'

א. מבוא:

1. ענינה של התביעה במכירת נכס שהיה שייך לתובע ואחיו, במסגרת הליכי מימוש משכנתא, על פי כונס נכסים, אשר פעל – לטענת התובע – שלא כראוי.

לטענת התובע, נפלו בהליכי המכר פגמים אין סוף, אשר יש בהם כדי להביא לבטלות המכר שנעשה באישור ראש ההוצל"פ, והשבת רישום הנכס, שנמכר לצד ג', חזרה על שמו.

יש לציין, כי הנכס נמכר כבר על ידי הקונה לצדדי ג' – באופן המהווה לדעת התובע קנוניה – וכי לשיטתו של התובע, יש להפקיע את הנכס מידי רוכשים אלה, אשר היו שותפים לקנוניה שנעשתה כלפיו, ולהשיבו אל חיקו.

ב. בעלי הדין והרקע:

2.התובע הינו תושב כפר תבור, אשר קיבל מאביו, יחד עם אחיו מיכאל, זכויות בנכס הידוע כחלקה 1 בגוש 17039 (להלן: "המגרש"). מגרש זה שימש את אביו, שנפטר לבית עולמו בשנת 2011, לצורך עיבוד חקלאי.

במועד מסוים, ביקש התובע מהנתבע מס' 4 – בנק הפועלים (להלן: "הבנק") – כי תינתן לו הלוואה לצורך מימון עסקיו. הבנק נעתר לבקשה, וכבטוחה קיבל משכנתא על המגרש. הממשכנים היו התובע ומיכאל.

לטענת התובע, נפרעה ההלוואה המובטחת במשכנתא זה מכבר. על כן, היה על הבנק למחוק את רישום המשכנתא. במקום זאת, משרבו חובותיו של התובע לבנק, בגין חשבון אחר שניהל בסניף הבנק, החליט הבנק לממש את המשכנתא הרשומה לזכותו. זאת, חרף הנטען על ידי התובע, כי המשכנתא לא שימשה להבטחת כלל חובותיו וכי מיכאל משכן את חלקו במגרש אך ורק לצורך הבטחת חובותיו בגין ההלוואה שנפרעה זה מכבר.

בשנת 2007, ניתן פסק דין בבית משפט השלום בעפולה, הנוגע לתובענה שהגישו התובע ומיכאל לסעד של הצהרה, לפיו שטר המשכנתא עליו הם חתומים נועד להבטיח חוב בחשבון בנק קונקרטי ולא חובות אחרים. על פי פסק הדין, אשר ניתן בהעדר מיכאל, נדחתה התובענה.

ערעור שהגיש מיכאל בלבד לבית המשפט המחוזי בנצרת התקבל, באופן שנפסק כי שטר המשכנתא יעמוד בתוקפו, אולם הוא לא יחול על מיכאל, ככל שהוא מתייחס לחובות ביחס לחשבון הבנק, המכונה "צלע התבור", הנוגע לחובותיו של התובע.

יש לציין, כי פסק דינו של בית משפט השלום ניתן ביום 25.6.07. ביום 21.7.08, אישרה ראש ההוצל"פ בעפולה את מכירת הנכס לחברת סביוני הגליל – שהינה הנתבעת 5 בתיק זה. הערעור לבית המשפט המחוזי, הוגש ביום 3.8.08 – דהיינו כשבועיים לאחר המכירה.

3.במקביל להליכים בבית המשפט, התנהלו הליכים כאמור בלשכת ההוצל"פ. שטר המשכנתא הוגש למימוש כבר בשנת 2002. טענת "פרעתי" שהגישו התובע ומיכאל, נדחתה בשעתו. רק ביום 3.7.07 מינתה ראש ההוצל"פ בעפולה כונס נכסים לצורך מכירת המגרש – עורך דין אילן מירון, שהינו הנתבע 1 בתובענה שלפני. עורך דין מירון דאג להוציא שומה ביחס למגרש ביום 8.7.07, ופרסם מודעות באשר להצעת לרכישתו. יש לציין, כי הבנק היה מיוצג בהליכי ההוצל"פ על ידי עורכי הדין יצחק מירון, אילן מירון, אמין מרג'יה ואח', אשר חלקו באותה עת משרד אחד. כעולה מן המסמכים שהוצגו בהמשך, המשיכו הנ"ל לייצג את הבנק, כאשר כונס הנכסים יוצג בהליכי ההוצל"פ על ידי עורכי דין אמין מרג'יה ויצחק מירון, אשר דיווחו בשמו ללשכת ההוצל"פ. על הסכם המכר שנערך ביחס למגרש חתם כונס הנכסים בעצמו.

4. כאמור, ביום 21.7.08, נמכר המגרש במסגרת הליכי הוצל"פ לנתבעת מספר 5. הנתבעת 5 מיהרה ומכרה חלק מן המגרש (10 דונם) עוד קודם שקיבלה אישור לעסקה, לנתבעים 2 ו- 3, (שיכונו להלן: "הקונים"), ולאחר מכן, נמכר לקונים חלק נוסף מן המגרש בשטח של כ- 15 דונם. כך שבסה"כ רכשו הקונים כמחצית מהמגרש. חלקים נוספים של המגרש, שאין תביעה זו דנה בהם, משום מה, נמכרו לרוכשים שונים במועדים לא ידועים.

5. כעולה מן החומר שלפני, נתון היה התובע באותה עת בקשיים כלכליים ניכרים. הבנק נקט נגדו הליכים למימוש בית מגוריו ומגורי משפחתו. בנוסף ננקטו נגדו הליכים שונים על ידי בת זוגו במסגרת הליך גירושין. כשנתיים לאחר שנמכר הנכס, ביום 12.8.10, הושג הסכם פשרה מרובע בין התובע לבין בת זוגו, אחיו והבנק (להלן: "הסכם הפשרה או ההסכם"). הסכם זה הביא, בסופו של יום, לסיום כל המחלוקות הכספיות בין התובע לבין הבנק, כמו גם המחלוקות שבין התובע לבין זוגתו ואחיו. בהסכם הפשרה הודגש, כי הוא שם גם קץ למחלוקות הנוגעות להליכי המימוש שנקט הבנק נגד התובע, אשתו, ומיכאל. הודגש בהסכם כי ההסכם חל גם על הליכי מכירת המגרש לצד ג', כולל חלקו של מיכאל, לרבות עילות תביעה אפשריות של מיכאל כנגד התובע ואשתו. בשולי ההסכם, נקבע מפורשות כי: "הסכם זה ממצה את כלל הזכויות והחובות של כל צד להסכם זה כלפי כל צד אחר, וכל צד מוותר על כל זכות ו/או טענה ו/או תביעה כנגד כל צד אחר. וכאמור לעיל הסכם זה ממצה את כלל הזכויות והחובות שבין כל הצדדים לו". להסכם צורף נספח, בו נקבע כי הבנק מוחל לתובע ולבת זוגו על חובות שחבים לו השניים, בעטיים פתוחים תיקי ההוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בעפולה וכן תיק התביעה שנפתחו בבית משפט השלום בעפולה. במקביל, נתן הבנק הלוואה לתובע לשם תשלום חובותיו לבת זוגו.

ד. התביעה: