ת"א 25308-01-15 יהודה נ' אלמליח

תביעה לתשלום התמורה על פי חוזה למכירת רכב מסוג שברולט אפיקה שנת ייצור 2006.

בכתב התביעה נטען, כי התמורה החוזית המוסכמת היא 25,000 ₪. ברם, הנתבעת לקחה את הרכב ולא שילמה מאומה למעט מקדמה בסך של 4,000 ש"ח. עקב כך פנתה התובעת למשרד הרישוי והורידה את הרכב מהכביש.

התובעת מבקשת לפסוק לה את מחיר הרכב ועוד סך של 20,000 ₪ פיצוי בגין התקופה בה החזיקה הנתבעת את הרכב שלא כדין.

בכתב התביעה נטען כי לא נעשה זיכרון דברים משום שהתובעת והנתבעת היו חברות שנים רבות.

בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת רכשה את הרכב מבן זוגה של התובעת, שילמה לו את מלוא התמורה, ואף קיבלה את תעודת הזהות של התובעת וייפוי כוח כדי לבצע העברת בעלות. אך הורדת הרכב מהכביש מנעה את ביצוע העברת הבעלות.

הנתבעת הכחישה את המחיר של הרכב שנטען בכתב התביעה וטענה כי רכבים אלה נמכרים במחירים נמוכים משמעותית ממחיר המחירון.

בפתח הדיון טען בא כוח הנתבעת כי התובעת שלחה אנשים עבריינים עם גרר על מנת לגנוב את הרכב מחצר ביתה של הנתבעת. רק התערבות המשטרה מנעה זאת. עוד טען בא כוח הנתבעת כי המחיר שסוכם הוא 8,000 ₪ וכי מחיר זה שולם על ידי הנתבעת.

בן זוגה של התובעת מר מיכה אביטל ,( להלן :"העד"), העיד כי קיימים יחסים של חברות בינו לבין הנתבעת ומשפחתה וטען כי המחיר שסוכם הוא 13,000 שח ועוד 1,000 ₪ על המערכת. הנתבעת לא השלימה את התמורה בשל חסרון כיס. כמו כן הוסיף בעדותו כי בעבר נתנה לו הנתבעת מיטה וכי במעמד סיכום מחיר הרכב דרשה ממנו 1,000 ₪ עבור המיטה והוא הסכים לקזז את הסכום של 1,000 ₪ ממחיר הרכב. העד הציג לעיון בית המשפט מסרונים שבהם העד מבקש את השלמת מחיר הרכב ואילו הנתבעת עונה לו כי מצבה הכלכלי קשה ביותר וכי היא תשתדל. המסרונים הוצגו במעמד העדות לנתבעת והיא לא הכחישה את אמתותם. אשר לטענה כי ניסה לגרור את הרכב טען כי עשה זאת על סמך עצתה של קצינת משטרה.

הנתבעת העידה כי העד הוא שהציע לה את הרכב ללא תשלום וכי היא סירבה ואמרה שייצא לה כסף והיא תשלם לו. בינתיים יש לה סכום מסוים. בהמשך, ביקש ממנה העד שתהיה אתו בקשר , היא איחרה בתשלום עקב מצב כלכלי ונתנה לו 3,000 ₪ בנוסף למקדמה בסך 4,000 ₪ ששולמה מקודם.