ת"א 25305-11-15 גל ואח' נ' יפרח ואח'

החלטה בבקשת הנתבעים מס' 1 ו - 2 לסילוק התביעה על הסף, מחמת העדר עילה. בנוסף, על הפרק שאלת העברת חלק התביעה שעניינו הסעד הכספי הנתבע - פיצויים בסך 200,000 ₪ - אל בית משפט השלום, לו מסורה הסמכות לדון בסעד זה, וכאשר לא ניתן לראות סעד זה כסעד הטפל לסעד העיקרי, ע"פ להלכה הפסוקה.

במסגרת התביעה, עותרים התובעים לאכוף חוזה שנכרת, לטענתם, בינם ובין הנתבעים מס' 1 – 7, לרכישת זכויות הנתבעים מס' 1 – 7 במקרקעין (דירה שהייתה שייכת להוריהם המנוחים ז"ל של הנתבעים מס' 1 - 7).

אין חולק על כך שס' 16 בנספח א' לכתב התביעה, הנושא כותרת "חוזה", ואשר מסדיר את רכישת הזכויות מן הנתבעים מס' 1 – 7 ע"י התובעים, מחייב חתימתו ע"י הצדדים, כתנאי לכניסת החוזה ביניהם לתוקף.

המסמך נחתם ע"י התובעים וע"י הנתבעים מס' 3 – 7, והתובעים אף שלמו לטענתם מקצת התמורה על פיו (סך 71,537 ₪), אלא שהמסמך לא נחתם ע"י הנתבעים מס' 1 ו - 2, וע"כ טוענים הנתבעים, כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל העדר עילה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי אין לקבל את הבקשה לסילוק על הסף, באשר בשלב זה, משטרם נשמעו ראיות, ועל רקע הפסיקה שעניינה התגברות על דרישת הכתב בחוזים שעניינם עסקאות במקרקעין, בנסיבות יוצאות דופן, הכרוכות בחוסר תום לב ממשי של צד להסכם, נראה, כי לא ניתן לשלול טענת התובעים, לפיה השתכלל החוזה בין הצדדים, חרף הימנעות הנתבעים מס' 1 ו - 2 מחתימה על המסמך, וזאת, בשל התנהגותם הנטענת של הנתבעים.

אכן, טענות התובעים בהקשר זה, אינן קלות להוכחה, אלא שלא ניתן לסברתי לקבוע בשלב זה, כי הוכחת הטענות אינה אפשרית, וזאת, בין היתר בהינתן גרסתו של הנתבע מס' 8 שהינו עוה"ד אשר ערך את העסקה בין הצדדים, כפי שבאה מפיו, במהלך ישיבת קה"מ, ולפיה, נתנו הנתבעים מס' 1 – 2 הסכמתם המפורשת לעסקה ולתנאי החוזה, טרם חתימת המסמך ע"י התובעים וע"י הנתבעים מס' 3 – 7.

לפיכך, נדחית הבקשה לסילוק על הסף.

אשר לחלק התביעה שעניינו הסעד הכספי הנתבע, אשר סכומו נמוך מתקרת סמכותו של בית משפט השלום לעניין תביעות כספיות - נוכח ההלכה הפסוקה (ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה, ורע"א 7589/98 הפדרציה לתקליטים נ' שוורץ) ונוכח עמדות הצדדים, נמחק חלק זה של התביעה, והתובעים רשאים כמובן להגיש תביעה לסעד האמור לבימ"ש השלום, בעתיד, כפוף להוראות הדין הרלוונטיות, לרבות הוראות חוק ההתיישנות.

שאלת ההוצאות בגין העניינים אשר נדונו בהחלטה זו, תידונה ככל הצורך בפסה"ד, והצדדים יהיו רשאים לטעון לעניין זה בסיכומיהם.