ת"א 25244-04-14 חכמיגרי נ' קסלר

הובאה לעיוני משימה זו שנמחקה מסל המשימות, להלן החלטתי.

אחת המטרות המרכזיות של חיוב התובע בהפקדת ערובה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי שמסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה, אינה קובעת את התנאים לכך, ואלה גובשו בפסיקת בתי המשפט. ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל, פ"ד נח(5) 865 נקבע: "... הכלל הוא שאין בית-המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית, אולם במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית-המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ [6])."

לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה לה, איני סבורה כי קיימת הצדקה במקרה דנן לחייב את התובע בהפקדת ערובה, זאת גם שעה שמדובר בהליכים בערכאה ראשונה, וכי ניתן להסתפק בהתחייבות שניתנה על ידי צד ג', בנו, לשאת בתשלום ההוצאות, ככל שיפסקו.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעם התובע איני סבורה גם כי מדובר בתביעה שסיכוייה קלושים, וכי יש הצדקה לפיצול הדיון כמבוקש על ידי הנתבע. מדובר בתביעה משנת 2014, ופיצול הדיון יאריך את ההליכים בה מעבר לנדרש.

לפיכך אני דוחה את הבקשות להפקדת ערובה ולפיצול הדיון.

נקבע לקדם משפט ליום 5.2.17 שעה 10:45.

ככל שטרם עשו כן, ישלימו הצדדים את ההליכים המקדמיים עד מועד הדיון הקבוע.